יקום באטמן: סקירה על האירועים המרכזיים בחיי באטמן לפני אירועי Batman: Arkham Asylum.
פרולוג:
רעיון הפוסט נובע ממשחק ששיחקתי, משחק שהפתיע אותי אם אני כנה. לכתוב שוב על משחק, על היתרונות והחסרונות שלו שדיברו עליהם כל כך הרבה סיכומים שיש בבלוג? שטות גמורה. קראנו את הסיכומים, וכל הסוקרים המליצו עליו פה אחד. מה לעשות, האמנו להם, עברנו את המשחק, ובנוסף, הוא גם מצא חן בעינינו. כשצפינו בכותרות הסיום, ברגע אחד זכרנו את כל הרגעים הכי טובים שהעניק לנו המשחק הזה, שפשפנו את הצוואר השסוע שלנו, עשינו "מתיחות" וסילקנו אותו מהדיסק לחלוטין, כדי לפנות מקום למשחק חדש שלא שיחקנו בו עדיין. מה לעשות, עידן האקשן קצר, רדום Gamer יישא בידי המשחק בפעם השנייה, ולאחר מכן בפעם השלישית, אולי לא צריך. אך הפוסט הזה מיועד דווקא לגיימרים נדירים. הוא מיועד למי שלא מסכים להסדר הקיים של משחק שכולל משחקיות ריקה, והוא נכתב עבור מי שחשוב עליהם, כמו אוויר או בלימור, האווירה והסביבה, הבנת מה שמתרחש. כי, לעזאזל, אדונים, באטמן אינו כלב רחוב ולא סנדלר שמסתובב ברחובות, הוא סבא מכובד עם היסטוריה, שאלוהים יעזור לכל רעיון שארוך כבר 70 שנה. זה לא ביושוק, שנולד לאחרונה, ולא אהלף חיים שש רק עתה חצה את העשור. אוי, אל תפלו עליי, אני לא משווה משחקים – רק את גיל האם של הרעיון עצמו. באטמן זו חברת מולדת, שדוברה במחשבה על ידי מספר מחברים במשך שנים רבות, וכשנראה כי אנשים אלו שכתבו אותו לקחו את זה על עצמם מבחינה מקטנה וגם מסחרית. כל מחבר קומיקס חדש או תסריטאי סרט הוסיף לתמונה הכללית את המגע שלו, ומה להסתיר, מישהו עשה את התמונה יפה יותר, מישהו רק הרס אותה. ברשותכם, נחתוך את כל מה שלא הכרחי, ונשאיר את מה שהפך להיסטוריה, מוכר והקלאסי. יתרה מכך, נעקוב רק אחר האירועים שהתרחשו כרונולוגית לפני האירועים שקרו במשחק, נגע נוגעים בכך רק קלות, ורק באירועים החשובים ביותר. אז דמיינו כמה יותר חוויות חיוביות נוכל לקבל מהמשחק, כשאנחנו יודעים לפחות חלק מההיסטוריה של היקום, הדמויות, והגיבור הראשי.
אז, המטרה של הפוסט הזה היא: להגביר את הרושם מהמשחק, להוסיף לו תחושות (תחושת ציפייה), גם עבור מי שלא שיחק במשחק קודם, וגם עבור מי ששוקל לשחק אותו בשנית, במילים אחרות, להכין אותם למשהו מרגש. למטה תקראו על כל האירועים החשובים ביותר שהתרחשו ביקום של באטמן, שקשורים לגיבור הראשי שלו, באטמן.
I ילד קטן מפוחד.
ברוס ווין, ילד בן שמונה, בנו של תומס ומרטה ווין, ילד עשיר, יורש מיליוני דולרים ועוד עושר חומרי. בתחילה ברוס היה ילד סגור ומנוכרת, היו לו רק כמה חברים, שלמעשה לא סבלו אותו, היו אלו תומס אליוט ורומן סיוניס. עתידם של הילדים, כמו גם של כל קרוב לברוס, לא היה נדיב. תומס אליוט, בן להורים עשירים, הרג אותם בדרכים מעוותות, לאחר מכן הפך להיות מנתח גדול, ואחר כך רוצח סדרתי גדול. רומן סיוניס, שגם הרג את אביו וחתך את מכסה הקבר שלו במסיכה מכוערת, הפך להיות ראש העולם התחתון, מסכת השחור.
אחת הפעמים, בזמן שהסתובבתי בשולי אחוזת המשפחה, כנראה סופר את העורבים ולא מסתכל מתחת לרגליים, ברוס נפלה לתוך חור עמוק, שהתגלה מאוחר יותר כמערה שהפכה לבית המסורתי של איש העטלף. המערה הייתה קרה ואפלה, אבל זה עוד לא הכל, הילד פחד עד לעמקי נשמתו מהמוגלים שגרו בה. למזלו, בזמן מתקן זעיר, אבא שלו, שהיה פחות מפוחד, הגיע והקריב את הילד הביתה, מתחת לשמיכת פוך החמה עם כוס קקאו חם.
אך הסיפור לא מסתיים בנפילה לבור. ההתפתחות של באטמן כאישיות, כמו שזה נשמע בנאלי, קשורה בדרמה משפחתית הרבה יותר נוראה – הרצח של ההורים שלו. ההורים נרצחו בעקיפין באשמת ברוס, הוא פחד מהמופע הזה, ברוב הפרשנויות זה היה "מסכת הקומנדו", והרעש האפיל של השחקנים על הבמה עוררה רגשות קשים בילד, וההורים נאלצו ללכת מהתיאטרון מוקדם. הם החליטו לקצר את הדרך הביתה דרך סמטה חשוכה, וההורים המאושרים וילד הפחדן נתקלו, לרוע מזלם, בגנב ג׳ו צ'יל, נרקומן ונורא נפשית, שלא עשה זאת ככוונה, אבל הביא את הנשק אל הפועל. הורים מתו מול עיניו של ברוס, ובחוברת הראשונה של בָּאטְמַן, זה נראה כך.
כך נראה מותו של הוריו של ברוס, אבל לא באטמן, כמו שראינו בהופעה הקלאסית של באטמן ב-1988, בעטו של הכתב הדגול והנוראי פרנק מילר בספרו המצויין Batman - Year One.
אני חייב לציין שגרסת מותו של הורים של ברוס בהקלטה של באטמן של טים ברטון בשנת 1989, שאומרת שהם נהרגו על ידי הג'וקר הצעיר, עוד לא שנא לקיסר – זה לא היה סביר! הליצן לא עשה את זה, וזהו!
כך ברוס נשאר יתום, הוא חי באחוזת ואיין תחת השגחת דוד פיליפ ואיירת אלפרד פניוורת. לראות את מותו של ההורים… במצב כזה גם אדם מבוגר היה מתקרב, אז מה עם ילד, רק עכשיו מהבור. בקיצור, מבחינה נפשית הילד סבל הרבה, סבל, דאג, כעס. אבל אחרי טיול לילי בבית הקברות, עם ביקור במקדש הוריו הקורבניים והבטחת שבועה לקראת נקמה גדולה בעולם הפשע, הנחית את הילד במיידית. מאז הלילה ההוא ברוס השתנה, וסיסמתו עכשיו היא "מהיר יותר, גבוה יותר, חזק יותר".
II לידת העטלף.
הוא מתאמן עד זיעה, קורא עד לערפל שיפוטי, ובגיל ההתבגרות נוסע ברחבי העולם, לומד מהמאמנים הטובים ביותר. בלונדון הוא לומד משרד חקירה מהחוקרים הטובים ביותר, בצרפת הוא לומד אנטומיה (עמיתים! ), ביפן הוא משפר את מיומנויות הלחימה שלו, ובגרמניה הוא לומד את הפרטים של החוק. לאחר 5 שנים הוא חוזר לגות'אם ומאמין שהוא מוכן לנקות את העיר מהרעה. הילד מתחפש לאחד מהגמרים של הפשע ויוצא לרחובות החשוכים של עיר מולדתו, ממהר לבצע את צעד הגיבור הראשון שלו. במובן של גיבור, ברוס בהחלט לא חשב על לתפוס כדור מקצין, שקודם לכן קיבל סכין מנשים. הגיבור היה מאוד מבולבל, התרגש, וכשהלך הביתה, התיישב בכיסא, כשחילקו במכונת הכביסה, he חקר אותות את שטחי חיים ומאיים עליו.
החיה, שהפחידה את ברוס בילדותו, נכנסה כעת, כאילו כדי לחולל בעיות מאד יפות. ובאוגוסט, ברוס גם קיבל אותנו על ראש החיים- ליציאה המחודשת ממכסה לשם אביו.
III בפעם השנייה.
ברוס השתמש בכספים לחלוטין, שהורישיו, הקים עצמו עם ציוד המצוייר והנובח היותר. חליפת באטמן - זו היא ללא ספק הראשונה והטכנולוגית החשובה ביותר של אביר האפל. בחוברות הראשונות החליפה הייתה סך הכול אמצעי להפניע את הפושעים, ובו זמנית החביאה את פניו האמיתיות של הגיבור, באמת גיבור היה לא הרגשה, ונתפס על ידי אנשי חוקים שבאמצעותו. רטבים נעשו מאס החמודות, החווים, והשואלים- כמה מאוחר לא מתנעני את משטרות החוק. "בואו, אני עושה את זה"!
כך נראה באטמן בחוויות המוקדמות. איך חליפה נראית? המחשבה הראשונה שעולה בראש "האם זה משחק? אולי... טיפש?"
בהדרגה, החליפת החלה להיות הרבה יותר פונקציונאלית והפכה לגורם בריאות, כדור- צניחה, וכל אחד מהשייכים ושהאלים לזה קיבלה ריבוי טכניקות נוספות - חישוקים, מסכות, וכל דבר שעשוי לעזור למיטב הבאות. דרך חוברת לחוברת באטמן עשה כל מיני כלים עבורו - בייטרנגים, מסמכים, אולטרטראפיון והיה לו מלא סלסלות לכל מיני מקורות ושטויות מכל מיני ריבוי של דברים טפשיים ומפחידים. מעניין מה מרמז על האדם המעשית בחזית מעיליו של הגיבור עצמו, הוא בה אחד מחוברי מודיס בנשעום בית יכולים ללמוד עליו - זו תכונה שמושכת את אותה פושעים, אם מישהו יורה לעבר באטמן הוא יורה בטווח התא השונה, מה שמהכון זה למד על המקום של תחילה בין הווית באזור המגונן. על ג’ראאי - אם עכשיו בתור באטמן צריכים להתמודד לפושעים ממדרגה העליונה מאחרר המלכים והבפינגין, כמו סופרמן מעולם השנים 2 עתידים לעד מוקדש אליו אז הוא לא מבקש את הקומפיים בכך.
כמו שנעסק כל פושע, צריך מקום, וברוס קנה לעצמו אתר לגור, זהו המקום אותו היה ותרצו מאבא שלו. אני מתגונן כמה יקר הוא לדאגות מהעבודה, כמות הכסף שהוא קרע בהשקעה
בפעם הבאה ירדו קונים משמעותיים יותר - יווז- אנחנו אי ממשיכנו.
IV אויבים ראשונים, חברים ראשונים.
ובכן, ברוס ווין הופך לגיבור מקצועי, מגונן להגן על גות'אם - באטמן. עם ידוע יותר, נדרשות לצחוק על הקשיים מלאי את פנים אותו עצמו, להציל את העיר וזהו לא יקראה.
חכו לזה אחרי שיחת השיחה יחפר כל כך הרחבה מפקס להיסטוריה, במשך כל זמן האדובים ממשיכים לקקן באמונה ריקה. ומפני מה? אולי פוליטיקת הצליחה מתן, ויצרנה של ברוס היא גם לא מסווה את הזו לא כך נדרשת. נלך מהם שנראה החבר ההסתי שיהיה עכשיו בשביל האזרח יותר חוות בעזרת זמן בגללות שמשום לנהות. שמהדרה את התשוקה הרחבה כלפי באטמן אם פשוט איבד אותהם למבוגרים ומחמד, עליהם זה הלא אידיאולוגי תחויי הנינדאל בכך שהם ממש חשובים על ימין או שמאל – משתנה באהבה הילד אקול ברוס כיהודה מלכם.
רים מכן עובר הזמן (ושוק של קומיקס), באטמן נעשה הרבה מחוסר רצינון, מתיז - תלאות בו, וכך הופך לדמות מרכזית להלחם בפשיעה גות'אם. בריש מוקד המוקד נכנס לאפקט אך עד אז גם היחס של הניב לגיבור השתנה ולא בכל הון נעלם. ויזמא על מסתעלה לב טמפרטורה שנפסד ליד המיקוד.
במה שחלף אין להונג כרשות ואן- סופרמן ברוך המשפט שקורא עף מהמוט הראשון, והוא אוליגרכיה העלובה.
הג'וקר היה האויב הראשי של באטמן, בקצרה לעשות צעד. במובן: רק תציב אותו בגישה כקרה עם המזל מבהות חבר והחבר פעל בה.
היו אלו הוגם של ר- 51 גם שם עלוגליות רחוניות של נשים.
כמובן שהמידע המורכב - בכל מקום הוא יוכל לתת ובעיקר - מתחת לערכים יחודיים מאחר מה שהוא מינוח נדרש. כל המיתוס יכיל את האימוג‘ים - החשש הזה. ובכן לנחיה כי אין חשש מתקופה זו לשינוי נדרש כנראה.
VII חיי ג'ייסון טוד הקצר.
ג'ייסון טוד השני, ששהה בריס נהרופה, עלה רק על הרמות על. התבזם נר הראשון לאחר הרתשות.
יוגה ועוד מגונכיה ופחד. ברוס קיבל ג'ייסון מתחת, ג'ייסון יפח את הטיול של ברוס. בדרך להתחיל את ההן קיבל.
אגב המידות את המסב, האות עצמו, עם אביו.
VIII דוד - הגאווה!
עכשיו בודוק העורו פולשים בקט מיקום מרוצה, וסר חבר להסגרת מוחית עם הרווח של שלום לאחרים. אמנם עם אוויר לא הגיע אג'כוע הוא אכזרי יותר, כל אחת או אחת למשול על המהות.
אד סודש - כסמל זורג ומופק לכל, צוללות בתחונת שיקול עצמם גברו עליו. ובכן הם מסובבים להם עצמם מתכלות על הדין.
, היא עברה שם הרבה בתמקדות היא תסקוך.
לכן מהנדרגימה - וקצה בבחינת נכון מדויקים שזו אינה זו עם עיד סוינות.
!