למה לוויינים לא גרים בבית של הוקא? סיפור
למה הלוויינים לא חיים בבית של הוק?
בחורה בשם ArcAda פרסמה סיפור די מצחיק בפורטל BioWare Russian Community. אז בואו נקרא.
קאסנדרה: תשמע, ואריק, איך זה יכול להיות שהוק, גר באזור מגניב, בבית עשיר ויש לו השפעה רצינית, הולך לאלפינז' ולטואלה עם חברים במקום לחכות להם אצל עצמו... למה?
ואריק: אה, אתה לא מפחד שאני אתחיל להמציא בדרך?
קאסנדרה: ממש לא.
ואריק: טוב, אז תצטרכי לשמוע את כל הסיפור
קירקווול, ערב. בית הוק. סביב השולחן יושבים חברי הקבוצה.
הוק: אספתי את כולכם כאן כדי לקבוע פעם אחת ולתמיד את כללי ההתנהגות בבית שלי!
נתחיל עםך, איזבלה.
איזבלה: ומה אני? אני שום דבר.
הוק: התרגלתי לעובדה שאת חורגת על הקירות, אבל… לאן נעלמה הפסל הזהב בגובה מלא שלי, האהוב? איך את בכלל הוצאת אותה, אה?
איזבלה: בעזרת אלוהים!
הוק: סבסטיאן, אתה צייעת לה?!!
סבסטיאן: היא אמרה שאנחנו ניתן אותה לנזקקים!
איזבלה: גם אני, אתה יודע, זקוקה להרבה דברים!
אוולין: את זקוקה בעיטה טובה.
הוק: אוולין… יש לי גם תלונות אלייך. תגידי לי, איך יש לי בבית 'העלמה פרלדנית ו…' מו… '…הארלסיוני התשוקתי' על כריכת 'קובץ החוקי של קירקווול'?
אוולין (מסמיקה): ובכן, אני עם דוניק... בקיצור, ממש בילבלתי ספרים.
הוק: את לפחות מבינה איזה הלם עברתי כשמצאתי את איזבלה קוראת את 'קובץ החוקי'?! וגם בכלל, תפסיקי להחזיק שאריות בבית שלי, קצת עם הדף של אנדורס. אגב, איפה הוא?
קול מהארון: אני כאן.
הוק (שמת יד על פניו): מה אתה עושה שם?
סבסטיאן: הוא אמר, מצטט: 'בארון יותר טוב מאשר ברחוב ובטח אין כאן מקדשים, ובכלל אני פרנואיד ובעל אישיות חלופית'.
קול מהארון: חחח, מאוד מצחיק. הוק, תגיד לכלב הזה להפסיק לעקוב אחרי.
הוק: מבריא, תפסיק להטריד את אנדורס.
קול מהארון: מה הקשר לכלב, התכוונתי לפנריס.
פנריס: אני לא נגעתי בו. באמת.
קול מהארון: פנריס, אתה לא במקרה גר ליד الكنيسة?
פנריס: כן, לא רחוק, למה?
קול מהארון: לא חשוב, כלום.
לחדר רצה מריל.
מריל: סליחה, אפשר להיכנס? או שאין אנשים שמתארחים?
הוק: לא, הגעת בזמן. אני מבין, אנחנו אוהבים אחד את השני וכל זה, אבל למה הבאת לבית שלי את הדבר הזה?!
מריל: את יודעת, אני לא כל כך יודעת לבשל ולנקות, והדמון הזה אמר שהוא יעזור…
הוק: בעצם, התכוונתי לזכוכית הזאת… רגיל! יש לנו דמון במטבח????
איזבלה: עזבי את העניין עם הדמון. נישאר כאן עוד הרבה זמן? יש לי חנות כובעים שתסגר בחצות... לא התכוונתי, היא תיסגר.
הוק: אגב, רוצה להודות לך מכל הלב, איזבלה. בזכותך אוצר המילים של סנדל עלה. עכשיו הוא לא אומר יותר 'כישוף'.
איזבלה (זהירה): אז זה טוב, נכון?
הוק: עכשיו הוא אומר 'שדיים', איזבלה. זה מעצבן אותי. אני עוזר לכם, פותר את הבעיות שלכם, ואתם? איפה הצדק?!
קול מהארון: מישהו קרא לי?
הוק (גמור): תעשו שם מישהו להקפיץ את הארון.
אוולין בועטת בארון, הדלתות נפתחות, ואנדורס יוצא מעוך.
הוק: עכשיו אתה... יודע, חבר, בדרך כלל אני שורף את המניפסטים שלך מבלי לקרא, אבל זה האחרון... 'חופש מעול הכנסייה לאלפיקי פצפונים?'
אנדורס: אהה... שלחתי את הטקסט לבית הדפוס של המעגל. מי ידע שקירקווול מלא במאג'ים משוגעים ואובססיביים. זה הכל באשמת הסוהרים!!!
הוק: הנה, קח דוגמה מפנריס. הוא, כשהוא ראה אותך, פרסם את המניפסט שלו: 'מוות לכל המאג'ים' נקרא. תותח, לא יודע לקרוא, לא יודע לכתוב, אבל כמה ברור הוא צייר!
אנדורס: כן, ראיתי, ראיתי. אפילו אותי הכרתי בכמה עמודים. אני פשוט נכנסתי לארון סתם כך?
פנריס: אגב, יש לי מהדורה חדשה בשבוע הבא. עם בונוס. לכל פתק מצורף חתיכת מאג'.
הוק: אנדורס, מה אתה נכנס חזרה לארון?
אנדורס: זה לא אני, זה הצדק.
הוק: אני רואה שיש לך תירוץ לכל דבר, נכון?
מריל: זה ככה... אני לא מבינה. מה קורה עם הדמון? אפשר להשאיר אותו?
פנריס ואנדורס בקול אחד: אני שונא דמונים!!
הוק: אוי, האם אתם לפחות מסכימים באיזה דבר חוץ מהמיניות שלכם?
סבסטיאן: איזו מיניות?
הוק: אוו, כן, שכחתי... אתה חדש אצלנו. לכי לו לואריק, הוא יספר לך על אמצעי זהירות בשיח... אממ... איתם.
פנריס: אל תדאג, ילד, אני אגיד לך הכל.
הוק: סבבה, כבר מאוחר. אני מצטער, סבסטיאן.
קול במסדרון: 'שדיים!!!'
אנדורס: ויבה לָה רֵוֹלוּצִיֹון! סליחה, לא יכולתי להתאפק.
אוולין: תשתוק!
אנדורס: זה לא אני, זה הצדק.
פנריס: נמאס לי!
סבסטיאן: אני כבר לא מבין כלום!
איזבלה (בעוד היא מחפש כיסים של אחרים): פס, נראה שהוא נסיך, אבל אין כסף...
קול מהמסדרון: 'שדיים!!!'
הוק: כולם שותקים! כמה אני שונא אתכם! לא אכפת לי יותר שאף אלף ולא אדם ידרוך את רגלו בבית שלי!
אנדורס: מו-חחחחח!
הוק: וגם רוח את! הארמון המפואר והנפלא שלי זמין כעת רק לואריק. הוא חכם, נעים, ונאה בכל הקשרים...
קאסנדרה: ואם להיות רציניים?
ואריק: אז טוב, טוב...
הוק: ואתה, ואריק, אל תתקרב אפילו לשכונה!
קאסנדרה: ומה עשית?
ואריק: על זה, מחפשת, זו כבר סיפור אחר
בכמה משפטים החליפו את המילים.