אאוטלסט – משחק וידאו בז'אנר אימה שורדת בגוף ראשון, ובו זמנית הפרויקט הראשון של Red Barrels – סטודיו שהוקם על ידי עוזבים של חברות הפצה ופיתוח משחקים גדולות. שחרור אאוטלסט התרחש בספטמבר 2013.
המשחק מתאר את סבלותיו של העיתונאי מאיילס אפשר, שהחליט לאסוף מידע לצורך יצירת חומר סנסציוני. מקום ההתרחשות – קליניקה פסיכיאטרית מאונט מאסיב, שם, לפי שמועות, מתרחשים דברים מפחידים. לשם נשלח הגיבור, בלילה, בלי כלי נשק ועם פנס שנשאר ברכב. כך, בחשיכה מוחלטת, מאיילס מתגנב לבניין הקליניקה, שהיא, оказывается, לחלוטין לא נשמרת, וכמעט מיד נתקל ב'סנסציה' כזו שאדם רגיל היה בורח מיידית בלי להסתכל אחורה. אבל לא, מר אפשר לא כזה קל – הוא, תוך כדי שהוא מתמודד עם פחד וגועל, מכוון את צעדי העיתונאות שלו לעמקי המקום, עד שהוא תופס את עצמו במלכודת. דם, מעיים, יצורים מפלצתיים, גברים עירומים עם סכינים וראשים ערופים – אלו הם מה שמלווה את מסעו המסוכן. האם הוא יצליח לחזור החוצה, האם יוכל לפרסם את החומר שיביא לו תהילה? או שמא יפול במות השוטים והאמיצים בקוליסי האימפוליב? זה מה שהשחקנים יגלו רק לאחר שיסיימו את אאוטלסט עד הסוף.
בקליניקה מאונט מאסיב, כפי שנאמר לעיל, כמעט ולא רואים דבר בגלל תאורה גרועה מאוד, ומאיילס, שלא לקח איתו אפילו פנס, מאולץ להסתדר בעזרת מצלמת וידאו חובבנית, שעליה מותקן מכשיר לראיית לילה. כך, את רוב הזמן הגיבור מתנהל עם המצלמה דלוקה, דבר שמקרב את אאוטלסט לסרטי אימה בסגנון סרטי תיעוד ('המכשפות מבלייר', 'תופעה פראנורמלית' וכו'), ומחזק את אפקט הנוכחות ואת האווירה המפחידה. מלבד המצלמה, בעזרתה הגיבור מצלם את מה שקורה, יש גם מחברת בה מאיילס רושם מידע חשוב. במהלך המשחק, הפרוטגוניסט מוצא לא מעט תיקיות עם נתונים וכמות רבה של ניירת אחרת – דרך מקורות המידע האלה מתבהרות לאט לאט פרטי העלילה.
קליניקת מאונט מאסיב, על אף השקט המכביד, אינה ריקה – פה ושם מסתובבים בה מטופלים שהיו, ועכשיו – איבדו לחלוטין את שפיותם. חלקם לא שמים לב למאיילס ועוסקים בעיסוקיהם: מתנפחים בראשם על הקירות, צופים בטלוויזיה מלאה בדם או חופרים במעיים של מישהו. אבל יש גם פרטים אגרסיביים, שלפעמים דומים בקושי לבני אדם. הם יכולים להופיע מכל פינה ולהתחיל לרדוף את הגיבור, שאין לו שום כלי נשק. הסיכוי היחיד לשרוד – להסתתר אי שם: בארון, מתחת למיטה, בין ערימות של זבל. למאיילס יש יתרון – מצלמה עם ראיית לילה, וכך הוא יכול לעקוב אחר הכיוונים שהלכו אויביו הפוטנציאליים. אבל, למצלמה לפעמים נגמרות הסוללות, ואז הכל הופך לתחושך, דבר שמגביר את הפחד – כאשר מבינים שבמרחק מטרים ממך נושף עליך משוגע למחצה עם סכין שחטופה המגואלת בדם, זה נעים קצת פחות, ויש לומר את זה בעדינות.