חרב אומברה.
עדיף לא להתחבר עם אומברה. איתו תמיד יש צרות.
ברבאס.
סוראן, היהלום של וונדפל, שקע בזמן ערב. מהאגם מאסובי נשבה קור הערב, המים שיקפו את אורות העיר ואת הרצועה הוורודה-מעושנת של שקיעת השמש. ומעבר לדלת, שהאור האדום של פנס השאיר עליה חותם לאו דווקא, חילקו את השמועות האחרונות. הלוויין, בעלת המקום הזה, לא הייתה מתביישת בעירומיה, ואמרה על המשוגע השוטף בגבעות של מזרח העיר.
ההיכרות עם האגדה התחילה עם פיסקה קצרה בדפים הצהובים של יומן.
* * *
אף אחד לא יכול לומר בוודאות מאיזה מתכת הוטבעה הנשק הזה, אבל אלו שראו אותו לא היו בספקות בעניין. שכן רק ממחצבות האיבוניט, הנמצאות במאורווין, מייצרים את הנשקים השחורים-מט, שיש להם כמעט שאין תחרות בקיצוניות ובחוזק. לא כל נפח יכול לעבוד עם חומר כזה. וכמובן לא כל לוחם יאפשר לעצמו נשק איבוניטי – קל רק לידיים המורגלות במשקל ההרסני הזה, נשקף אפילו לא במשקל אלא מאות פעמים יותר.
מי יודע, היכן השיגה המכשפה העתיקה נאנר וואר את הלהב הזה. האם קיבלה אותו בתמורה מאצולה לשירותים, שאינם מדוברים בקולות רמים, אך מסייעים להחליף את שליטי הכתר במהרה? אולי זה היה הדבר היחיד שהגיבור הנודד הצליח לעשות בתמורה לריפויו מהוampירניזם או ליקנתרופיה? או שמא זהו המצב השגרתי ביותר – גניבה או רצח? אבל אם שיאוגר לא צוחק, הלהב יכול היה להחליף בהחלט גם בתמורה לשק מזומנים.
מי בכלל היה זוכר את נאנר וואר אם לא הייתה מכשפת את הלהב הזה? קישוטי זהב, שמקשטים בדרך כלל את הנשקים האיבוניים, נמחקו בזרם השנים והדם, אך ושפים של המכשפה, וגם חוד הלהב לא נחשפים לזמן. סובב את הלהב ככה שהאור יפול עליו באגזות וזוהר סגול מזקיקי עתיקים יופיע. יגרום באגרן, האחרון הנותר, כותב ביומן שלו על היצירות המפורסמות ביותר, אומר שזה – ללכוד את הנשמות של קורבנותיו. קסם די מוזר לאחד מהחיים החזקים בטמראל, אבל רק למראה ראשון.
הוצאה להורג על מעשיה האפלים, נאנר הצליחה להחביא את הנשק. לעיתים, כשמופיעה על דפי ההיסטוריה, היא משרתת את אלו שהיא считает ראויים. אך