במיוחד עבור Gamer.ru. «Overlord 2 ללא צנזורה». סקירה מעמיקה ולא פשוטה של המשחק.
אפיגרף:
הרע תמיד ימצא דרך…
גנרל
מוואחחחח! התחרטו, אנשים מגוחכים! ריבוננו חזר… נכון, לא לגמרי שלכם ולא לגמרי חזר. בנו של האדון הניח על עצמו את השריון של אביו, הגדל את עיניו הבוערות ופיתח שנאה לכל טוב. בזמן שהאדון הכבוד שולט באפלה כאל, הצאצא הרשע ממשיך את דרכו של אביו.
אדון אמיתי צריך שהיו לו שלוש דברים: לבוש מפחיד, כדי להעביר פחד, טירה עצומה, כדי שיהיה היכן להשליך אוצרות וכמובן, צבא צייתן וחזק שיגנוב את עושר העשירים וישעבוד את העניים בשם נבזותו הגדולה. עם הצבא נתחיל.
צבא הרע
הרכב הנוכלים הוא אותו הרכב כמו במשחק המקורי. אחרינו יכבשו ארבעה סוגי יצורים רעים:
חומים – כוח גולמי, חוד החנית והעור הקשה ביותר בצבא הרע. הם רצים לצרוח ולשבור הכל שיתקל בדרכם של האדון. הם אוהבים מאוד לאסוף בגדים ושריונות שאיבדו אויביהם ופוחדים מאוד ממים, אך מסתדרים היטב עם זאבים. אם נשלח חום על חיית מחמד, הוא יהפוך מחייל פשוט לאביר מפחיד שיכול לשבור את השורות המסודרות של האויב.
אדומים – רעועים, שבירים, אך זורקים כדורי אש שמציתים את המטרה ולעיתים קרובות הופכים אותה ללא יכולה להכות. רוב החיילים של האימפריה מאבדים לא רק את הרצון לנצח אלא גם כל שאריות של בושה. הם מצווחים וצועקים ורצים סביב. החומים מאוד אוהבים את ה"אמיצים" הללו ואוכלים אותם. האדומים אוהבים אש, ולכן מסנני האש לא עובדים עליהם.
ירוקים – מסריחים אך זריזים. יודעים לזוז בסודיות, לא מפחדים מהרעלים ומעדיפים לתקוף את הקורבן מאחור. הגהות לא אוהבים ללבוש שריונות, וגם את הנשק הם מצרפים ברצון לא רב, לכן הם לא מרשימים בקרב פתוח מול החומים. אך אם הם מתקרבים מאחור, הם נדבקים אליו כך שאי אפשר להדוף אותם (רק החזקים ביותר והבוסים מסוגלים לכך) ומכינים את האויב. בנוסף, הם יודעים לרכוב על עכבישים רעילים. בעלי חיים אקזוטיים אלו יכולים להגיע למקומות שלא נגישים לאדון, שם תמיד יש חלקה טעימה של גבישים או כסף.
כחולים – הנדירים והיקרים ביותר. רק הם יכולים להחיות את האחים שנפלו בקרב וללא קסם ללטף את המקומות הרגישים בכל יצור קסום. הכחולים, בניגוד לשאר, לא מפחדים ממים, אבל כוח החיים חלף מולם. גופם חלש כל כך, שגם מבט נוקב של האויב מאיים על עצמם במוות. הם לא יודעים לרכב על אף אחד ולא רוצים, מאז היותו של האדון הקודם הם רכשו את המיומנות להטלפט על מרחקים קצרים. הכחולים בקלות מחליקים בין השורות של הלגיונרים, בין קירות עבים וגדרות.
מספר האינטראקציות גדל, והכל בזכות כמה חידושים, המפתחים הצליחו לגוון את המשחק בצורה משמעותית. זאבים יודעים לקפוץ מעל תהומות, עכבישים רצים על קירות, והכחולים בכלל נעים דרך חלל – שינויים אלו, שלכאורה קטנים, יצרו המון הזדמנויות: מקומות מחבואים על הקירות, מנופים וזרועות מאחורי חורים עמוקים, דרכי גישה חלופיות ושיטות התקפה שונות.
וואו, דונקי קונג
השינוי המרכזי טמון בעמודים הקסומים, המאפשרים לחדור לתחתונים. שמים את המשרתים על פלטפורמה, משלמים קצת מאנה ותודעת האדון מועברת לתינוק. במשחק יש משימות שלמות, שבהן צריך לנהל את המשרתים בלבד. למשל, מבניין אימפריאלי אחד יש לגנוב את הקן של הירוקים. אבל אי אפשר לבוא לשם בצורה ישירה – השערים נעולים, אבל יש דרך עוקפת. אנחנו חודרים בפער קטן בקיר, מתחבאים בשיחים ותוקפים מאחור. המפגעים הצדוקיים מקיימים את חובתיהם כמרצחים בלתי נראים – משימה זו היא סרט חטיפה אמיתי. מתחבאים, גונבים, הורגים, ומסתתרים.
המגדל הרע
האדון צריך להיות עם מבצר מעורר רחמים. היכן עוד לתכנן רשע ולבנות תכניות נבזיות יותר לכיבוש הכל והכל? המבצר של הפיכת רעה ומקורה הרסני צריך להיות אפל, קשה ונוח לשימוש. מאז החלק הראשון, השדים למדו כמה לקחים וציודו את המגדל הרע בטכנולוגיה ובמדע דמוני אחרון. דיסקים טסים, זרמי לבה דקורטיביים, מסדר עם רוחות גיהנום, כיסאות ענק וחדר שינה מלא בהררי אוצרות.
לנוחות הניווט, הטירה מחולקת לקטעים-חדרים.
בבָּסִיס גרים המועדפים שלנו. שם ניתן לבקרם, לשדרגם ולהחיותם. כן, עכשיו המשרתים לא נופלים לראש נבזי, אלא שוחים בשקט בנהר סטיקס, שזורם במקרה בטירה שלנו. בעד סכום קטן בכוח החיים ניתן לשחרר לוחמים מנוסים במיוחד, וגם לדעת למה הם הלכו “לשחות”. לחזור מהעולם הבא – הוא לא זול. משרת בדרגת 7 עולה 14 פעמים יותר מאחיו הרגיל.
יצא. אל תמות שוב!
החייאה – טוב אמיתי. במסעות ארוכים, שחקנים בלתי נמנעים בוחרים את המועדפים, יצורים הכי חמודים ושיניים, שעושים טוב על הנשמה. מאוד עצוב כשהם מתים… ב Overlord 2 כל מועדף הוא ייחודי. שם, דרגה, סגנון קרב – הכל נחשב ונשמר. המועדפים לא נמסים באוקיינוס של כוח חיים, הם מגיעים כאשר אנו מזמינים אותם… אפילו מהעולם הבא.
מנשקים גם יגידו תודה, כי אצל ריבון קשוח אמיתי כל יצור חשוב – אף אחד לא מת, וכל הקרבות מתרחשו ללא אבדות. ואם יש צורך לחתוך את כל הערים והמיקומים 10 פעמים כדי לחפש אנרגיה…
המסדר מהחלק הקודם השתנה באופן ניכר. הנשק והשריון עשויים עדיין מהאחים והכסף, אך עכשיו נחוצים גם גבישים. אבני חן – פשוט משאבים. יש שני סוגים מהם: רגילים שנופלים מהאויבים המתים, כמו גם כסף, ואחרים ייחודיים, המוסתרים בעולם, שצריך לחפש.
נשק ייחודי - מפתח למוטיבציה
המערכת של הייצור ב Overlord 2 הרבה יותר פשוטה. כאן לא ניתן להתאים דברים על פי פרמטרים, פשוט מכניסים את עצמם על ידי סוגי גולדשמים שונים. לכל פריט יש מחיר קבוע ככוח חיים, כסף וגבישים. מצד אחד יש פחות אפשרויות להתאמה, אך מצד השני הפריטים קיבלו לפחות איזה אופי. בחלק הראשון, פריט מקובל היה שונה מאחר רק לפי כוח החיים המקסימלי שלו, כאן חרבות קסומות מחזירות מאנה לאחר הריגה, גרזן דו-ידני יפגע יותר כאשר מתהפך בערך, ומקל עם קוצים רעילים יגרום לבחילה, חולשה ודיאריאה.
במגורים גרים הלווייית של האדון, לכן כאן גם מתאימים פרטים דקורטיביים ויפים. לכל ההתפנקויות הללו אין יעילות מעשית, אך אם נבנה הרבה דברים עבור הלב הנאה, היא בוודאי תוקיר תודה לאדון על המגדל שלו בין הזהב והאוצרות.
יש לג'ונו כמה יתרונות שאין לערער עליהם, לכן היא - המועדפת ביותר
השינוי המרכזי ביחס לחלק הראשון התרחש באולם הכתר. עכשיו במקום פורטל רגיל כאן יש מפת שטח, עליה נכתבו התפקידים הנוכחיים. לפעמים מגיע אנשים לקבל את פני האדון. מישהו מדווח על קהילה לא מרוצה ריבון, ואחר מבקש הלוואה עבור הגברת (כדי לסרוג גרביים). השחקן, בתורו, חופשי להחליט: להסכים או להשליך את החוצפן לשערי הגיהינום. ריבוניים אמיתיים (ולא רחמנים עלובים) משליכים 90% מהמבקשים לשערי הגיהינום.
מוואחחחח
מכונת לחצוץ שפתיים
בהשוואה למשחק הראשון, Overlord 2 – אבולוציה איכותית. ההומור במקום, המולה מצחיקה ודיונים חלוקים עוד יותר. המערכת קרב כמעט לא השתנתה – חיות רכיבה לא השפיעו עליה באופן דרסטי. אינטראקציות עם הסביבה בזמן שליו הפכו ליותר, הפאזלים התקשו, והטקטיקה עכשיו במיוחד חשובה. אבל יש במשחק איזה חתירה ירושה, שבגללה מפעמים אתה רוצה למחוק אותה לא רק מהמערכת אלא גם מהזיכרון והלב. Overlord 2 ירש רמות ממש מתמשכות ומשעממות. כבר על הפלגה הראשונה בספינה רציתי לשים קץ – ברצינות, זה קל יותר מאשר לסדר ארבע מפתחות-אבן אלפיים במקומם החוקי. ברמה הזאת כמעט אין אויבים, אנו נעים לבד במקדשים ריקים. עוגן הראשון, מוציאים, סוחבים אבן, ставим. חוזרים, שטים לצד השני של האי, בדרך מתגוננים מפני ערפדים שמנים, עוגנים, מספקים מסלול עיקוף, מפוצצים חבילות עם אבק שריפה, פותחים מדע שלישי, שטים, נלחמים עם המוקפים, עוגנים, ставим האבן… גנרל גנרלוש אומר שזה נשאר רק שניים. נרים את העוגן, נלחמים עם המוקפים…
בּזְלַל זו תוצאה לא נורמלית, המשחק מחליף רמות משעממות עם חיות חיוניות ודינאמיות. מספיק להסתיים מהשעמום, איך על המסך מופיעה בלאיסטה, קטפולטה, מאה חיילים או בוס מעניין. מצער שהמשימות המעניינות מסתיימות, והמשימה הבאה תהיה טיפוסית מדי ממושכת ומשעממת.
ב Overlord 2 נמצא הרבה מאמץ – זה ניכר. הגרפיקה יפה מאוד, המשחק השתחרר מאלמנטים מסוכנים ומכבידים (בחלקם), אך טעות אחת בלבד עם אורכי רמות וגודלים שלהן מציבה חותם גדול על כל העבודה. רק מעטים יצליחו לעבור את המשחק לגמרי, ומעטים יצליחו לאסוף ולפתוח את הכל.
המשך הגזע
אפיגרף:
כלבים מסתכלים ישר לנשמה, צריך להשמיד אותם!
גנרל
החלק השני של המשחק לא הביא שינויים דרמטיים. אנו עדיין אותו רע במלחמת ברוטל, שמקצה פקודות לשכירי החרב הקטנים. הם, כמו בעבר, משמיעים קולות משוגעים, לובשים כל מיני דברים (למשל, שלג), נראים מוזר, מביאים כאוס וחורבן. אנשים רגילים בונים בתים, מגדלים בנים ושותלים עצים, ובשביל האדון יש מטרות אחרות – לבנות מגדל, לשים איכר על כידון, לכבוש עולם. נשים, בנים וכל השאר גודלו בהמשך.
שמן בוריאוס ואיל חמו. שניהם חוטאים ללא רחמים, החייל כל כך שמן שהשריון שלו התעקם עם הבטן
אנחנו רבים הפעם לא עם גיבורים מפורסמים, אלא עם האימפריה המשתלטת, המנסה לנשוף מהעולם את הקסם. אלפים כבר בורחים, גמדים בכלא, ובממלכה התת-קרקעית שלנו "בָּלְלָשָׁקֶים" (כך קוראים להם) חופרים בחפירות ובשיטות. אויבים נראים כמו רומאים – מגן ריבועי, חרבות קצרות, טוגות, קסדות עם שפם, אוהלים צבעוניים… אבל הרומאים האלה הם פשוט עלבונות על טיפשותם האנושית, על התאוות, הקנאה ושאר תכונות שליליות. כל החיילים פחדנים. המפקדים – אידיוטים חמדניים. הנשים שמנות, אך בגלל עצלות וקנאה מעדיפות להאשים את הרזות בכישוף, ובדומה, אינן עושות דיאטה. בעיות עבודה יש לו כל האומה, לדעתי, באופן כללי. המושל בוריאוס מגלם את הסנקטציה והגאווה. הוא חושב את עצמו לאדון עליון מאל יהיה, אך בדינמיקה שלו דומה לגופו – הוא פשוט ישות רכה חסרת עמוד שדרה.
"הם באים אלי כי אני יפה, ולא בגלל קסם", אך הנשים של האימפריה אינן מאמינות. "מכשפה, מכשפה!" - הם צורחים...
מאחורי הקישוטים הצבעוניים, ההומור והציניות העודפת חבוי משמעות עמוקה. הבחירה החביבה בין טוב לרע נראית לא ממש מצחיקה, והמציאות הגורמת לכם לצחוק יש לה הרבה מקומות תמרון עם המציאות שלנו. השאלה מתגובה לאדון היא מתמדת: "איפה זה יביא אותך?". המשחק הוא לא סתם סימולטור רשע, אלא גם הזדמנות טובה למחשבה. בואו נחשוב יחד, האם האדון באמת כל כך רע בהשוואה לעולם? מה הוא רע יותר ממבגדן נורצדרג שהשליכו אותו למות? האם זה כל כך "טוב" האימפרים – צבועים לאכול, קנאים ופחדנים, אך אכזריים ולא רגועים כאשר גפיים שמנים מסתתרות מאחורי מגן הלגיונרים? אז למה האדון הוא מכת עונש? הרי האימפרים עצמם באו אליו...