זעמו של גודופאג. נהיגה וליללות.
שלום, יומני היקר, עבר הרבה זמן מאז הרישום האחרון שלי. זה בגלל שלמעשה, לא קרה כלום. היום - מדבר אחר לגמרי. היום - ממש חגיגה. סוף סוף, אני יצאתי מהאי המשעמם פשיר, ברחתי מהכפר המלוכלך הזה עם שלושה בתים. אתמול, במקרה, כמעט התחתנתי עם החברה שלי שהייתה מבוגרת ומקמקת. תודה לאל, אנשים של רובאר השלישי, שיהיה ברוך, שלחו את האסון למקום אחר. עכשיו אני יכול לנסוע, ללכת לאן שהעיניים שלי רואות. האי הזה, בעצם, היה עבורי רק מחנה אימון, ושם, מעבר לים האוקיינוס, ממתינה לי עולם עצום של חופש והזדמנויות חדשות! איך זה טוב! נתראה בקרוב, יומני היקר, דייגו התעורר ומכה אותי שוב בעורו, заставляй אותי לחפש מהר יותר, לכתוב, בינתיים, אני לא יכול יותר.
שלך, ארקדיה.
קטע מתוך "יומני תקוות לא ממומשות".
עומד מול פונדק "הבתולה השבורה", רק ברחתי מהאי המשעמם פשיר, מתחשק לי לצרוח מתוך הנאה. אתה חושב - "הנה, עכשיו סוף סוף תתחיל גוטיקה הישנה והטובה...".
אל תטעו את עצמכם בא illusions, זה לא יתחיל.
כן, הזהירו, אני זוכר. אמרו מאה פעמים, אבל, כמו אידיוט אמיתי וחמור, אני רגיל ללמוד רק מהטעויות שלי. אבל יש לי תירוץ, כזה או אחר. כי ההזהרות שלך היו רק השערות, והן - בדבר לא מהימן. אני, אתה יודע, רוצה להתנסות בכל בעצמי, קודם כל התעצבנתי קצת, ועכשיו החלטתי לספר לכם על כל היופים, שמציעה לנו Arcania: Gothic 4.
אז, כפי שהבנתם מהכותרת של הפוסט, זה ממש לא סקירה, ומכותרת גם ברור למה. אני (מוקדם להוריד את עיני לרצפה), אחד מאותם אנשים, עבורם סדרת המשחקים "גוטיקה" נמצאת בעשר האהובות והנאהבות. כל הסדרה, למעט, כנראה, תוסף חרא שזעזע "האלים המודחים" (קיבלתי את הכבוד בגינוי בולי), הושלמה על ידי פעמיים או יותר. אני מספר לכם את זה לא סתם, אלא כי העובדה הזו השפיעה בהחלט על ראייתי את המשחק החדש בסדרה, ולפיכך, מנעה ממני להיות רציונלי. אני אוהב מדי את החלקים הראשונים של האפופיאה, כדי לשמור על שקט תודעתי למה שנושא את השם הגאה "גוטיקה". כל זה מתבטא בתגובה של חוסר קבלה לכל מה שחדש במשחק, וגם בחוסר החריף של הישן-טוב שהוסרה. אהה, זהו שורש הקונסרבטיביות, שאי אפשר להוציא כבר, אולי לעולם. לכן, כשאני צועד בדרך חדשה לחלוטין, משחק אחר לגמרי, אני מתיר לעצמי לפנות לעיתים קרובות לעבר קודמותיה, ומשתמש בהן כסטנדרט.
הערב יורד. לפעמים בארקניה זה יפה.
מאיפה להתחיל? אה, נכון, כמובן, הגיבור החדש! יש בזה דבר אחד טוב - לא מנצלים שוב את הותיק הוותיק, заставляй אותו לצבור פטריות ולהכות חיפושיות. כך, הוא הרג את החייזרים המגעילים בכמויות שוות לקווי המסחר, הוא הרוויח את המנוחה. מעבר לכך, הותיק הושיבו על הכס. עוד יותר, עשו אותו צדקני ומוזר, המנהיג המרושע והראשי, שאליו יתקדם החדש בלי שם.
חבל, נכון, שהגיבור החדש הוא כאילו... איך לומר זאת בעדינות... לא גיבורי. האלטר-אגו שלנו הוא שוב שלא בשם, אך בזמן הראשון, נושא כינוי נהדר - "רועה", שמרמז בקלות על המקצוע העיקרי שלו. המראה של הגיבור החדש לא יהיה תגלית לאף אחד, אתה, אני משוכנע, כבר ראית אותו לא פעם ולא פעמיים. גברון רזה עם זקן סבוך על פניו הצעירות ומסלול קצוץ רזה. מה שאפשר לומר, המראה לא גברית. ובכן, בסדר, כפי שהסופרים אומרים, מקבלים לפי הכסף, מלוות בשביל מעשיהם. אנו משחקים RPG, כלומר, נוכל לעשות מהבחור הקטן קונור מקגרגור, או במקרה הגרוע, ז'אן-קלוד ואן דאם (הזדקנות הסמים? 0_0)!
הנה הוא, היפה, מעשן נרגילה. בואו נוסטלג לנו עוד קצת.
אה, אם היה כל כך פשוט, אני מפחד שהפיכת הנער לאיש מכובד לא תעבוד. איננו יכולים לרוץ בארקניה כמו גברים אמיתיים. למה? בגלל התנהגות הפושע. הוא מתנהג כמו אידיוט, ועשיו הוא, לאסוננו, בלתי נשלט. איבד את האלמנט של שליטה על התנהגות, ההבדל העיקרי של הז'אנר - האפשרות לבחור מוצא.
הכל מתחיל בשיחות, אשר, כמו כל היבט אחר של המשחק, עברו הפשטה טוטאלית. לעיתים קרובות, ב-99.9% מהמקרים, אין בחירה של משפטים בשיחות בכלל. צריך לנקוע בעכבר על האפשרות היחידה שעליך פשוט לומר כדי לסיים את השיחה בדרך היחידה הנכונה.
ואם קודם יכולנו לבחור בין:
**
1). אוי, אני אלך מכאן, בשביל טוב וזכות.
2). אדוני הנחמד, אני מתחיל לחשוד שאתה לא ג'נטלמן.
**
**3). אני אגיד לך, עבירה, אני אגרום לך ליטול את השיניים. **
עכשיו לבחור תצטרך לא להיות ארוך, מתוך אופציה אחת. הגיבור הראשי מאיים כאשר זה נכתבה על העלילה, כשצריך – הוא מנומס, כשהוא רוצה – הוא רגיש. זו אחת מהחסרונות הגדולים ביותר במשחק, שמונע, כנראה, כל דבר אחר. כל התשוקה המטופשת הזו, ברצינות, היה אפשר להציג בקלות עם סרטונים, ולא לגרום לשחקנים, שוב, לחפש בעכבר. ייתכן שזה נעשה כדי לשחקן, באופן ממליץ, לא ייגלה מהשיחות הריקות.
הקוף המקומי, אם הם מגוונים את האנשים בזקנים ובגדים, אז עליהם בכלל לא שואלים. כנראה על פי העיקרון "אדם לא מזהה את האורקים".
הבעיה של בחירה כלשהי עולה בפני הגיבור, כלל, ברגעים נדירים. אנחנו נשללים אפילו מהאפשרות הבנאלית לסרב לקווסט לא נדרש. הגיבור הראשי מסכים לכל אקספדיציה בעצמו, בלי לשאול ובלי לידע. על הכל, תארו לעצמכם, מה שלא יציעו לו!
דוגמאות בולטות לשיחות:
**
- תעזור למצוא פטריות?
- כן!
- תמצא את בני?
- ага!
- תן לנו לרקוד, פרושקה, летку-енку!
- יש יהיה לעשות!
- אתה תלך למערה החשוכה, שהמלאה בגובלינים ושלדים, כדי להביא לי את הריקלופ משפחתי - תחתונים מעור, שנשמרו למשפחתי, על ידי אבי הגדול אנדרה פיליפוביץ', שנגנבו על ידי אחי המרושע ארתור, תחת הלחץ של אשתו המגוללת פניה, עליה התחתן על פי רצונו של אביו הגווע, בסיטנטרה?
**
- כמובן, לא בעיה! תוכל להצביע לי על הכיוון? – אומר הגיבור הראשי בחיוך מרוצה, כאילו הוא קיבל קערת בלונים, ולא נשלח לשבע קילומטרים של מסע מסוכן.
יש להכיר, הזקנים מעוצבים היטב.
מהעוקץ הסרקסטי של הגיבור הקודם לא נשאר זכר. הבדיחות האירוניות וההנחות היותר לא ממשיות הגיעו למקומות שטחיים ומשעממים. לפגוש משחק טוב זה כאילו לגלות טיגריס אורסוס. ידידות ותחושה חיובית מדברות במעמד של הגיבור החדש, כאילו הוא גרסה מבולבלת של מוּשׁח בעטלפים.
- למה אתה לא הולך בעצמך למערה הזו? – מתעניין לפעמים הרועה, אצל האנשים שמספקים לו את הקווסט "לך-תביא. ומפרע!!!".
- מה אתה, שם יש גובלינים!!! – לא נוגע ה-NPC.
ושוב… ועוד פעם… ואולי… ואילך… הרועה מתעורר בארץ סיפורים חדשה, שכולן, כמו אחת, נפגשות במעגל, שוב, לטובת ה-NPC, כך שלא אחד השתתף בהגדרה שגויה.
דייגו מאחורי הסורגים עדיין משוויץ בשיני השתלה.
אולי פשוט לא רוצים לבצע את הקווסט הלא הכרחיים והלא מעניינים האלה? אולי פטריות/תחתונים/חיפושיות לא הפכו לי למטרד... והייתי צריך פשוט להניח להכול וללכת, לא לסובב, בדרך זורמת, עד לתקופת הניצחון, ובכן, שוב, לא מוצא. המשימות הארורות נרשמות ביומן הדפוק, ואני לא יכול להשאיר בהן משימות לא הושלמו! אני פשוט לא יכול, פיזיולוגית!
- הנה התחתונים שלך, איש טוב! – עם חיוך נתתי ל-NPC השגוי מאורה לא אמנותית.
- אני איש עני, חקלאי פשוט, כי אני לא יכול לתת לך הרבה כסף. – אומר האיש, ואז...
- פריט אבד: - תחתונים.
**
- פריט נרכש: -250 זהב.
- פריט נרכש: טבעת שליטה העולמית.
- פריט נרכש: רונה של האסטרל הקרח.**
**
אוקי, זה קצת חסר, וכך, כמו שאומרים, תביא את זה.**
מכל מה שתיארתי עולה מסקנה פשוטה אחת – אם בשיחות אין אפשרות לבחור משפטים וטונים – אין עדיין זירה. בכלל. כמו שהאכילו אותנו חולצה של רועה-יודע אבן, כך, במעוט הרחזה הזה, הוא ימשיך לנשום עד הסוף של המשחק.
שטן יודע איפה הלכה גם החן של הדמויות המשניות, נותני הקווסט הקטנים, שנראים לא קשים, שאינם רבים, לעומת כל הסדרות הקודמות של המשחק. הדמויות הללו חסרות חיים ולקוראות, לא סוחבות שום רגש, לא נזכרות, איך היו כולם קבוצות חסרי געגוע על מכאוביהם.
הפונדק טוב, אה. חבל שללא מסיבות שתיית אלכוהול ומסעות מעניינים, אנו לא נמצא בה, רק מתכוננים יש מאחורי השולחנות, חסרי אופי ושפה.
כל הדמויות המשניות, כמו אחת, פרט למורדר, עובדו במפעל אחד, לפי שניים-שלושה תבניות מוכנות. הם - צבא של זכרים חסרי פנים, זה מתחיל לפתח עצבים בערך באמצע המשחק. אתה מדבר עם דמות חדשה ומבין שהוא כבר פגש 50 פעמים, בכל כך הרבה צורות שונות. ובכן, אם הוא לא היה במראה מזוייף והכידון, אז לא יפנה התצוגה אליו!
אנימציה בשיחות לא דוחה, היא סבירה, רק שוב, אחת לכולם. דוגמה למקרה הלא מודע, לדוגמה, הרגע שבו איש הזיהוי, שאתך נש를 בוויכוח, הוא זועם. הוא מתכופף, מתעורר בגפיים של שמיני, קרא את כפות ידיו. ואת הפוזות אלו תראו בכל צדדיהן, מדייקות טוב.
אצל הנשים בארקניה יש אותה בעיה, כולן עומדות עם יד ימין על הצד, משקפות לידי גניבה, הימני ניצג גלוי, רגליים רוחב המיתר.
הנה, סלען כועס. בדיוק כך כועס כל תושב האיים הדרומיים.
בעוד חוץ מבזבוז זה, בזמן השיחה סך הכל לא קורה. השיחות עומדות כמו פיגומים, לא ינועו אבל כלאום. לשמוע מפיהם סיפור על גיאוגרפיה והיסטוריה של העולם, במקרים נדירים, גוטיקה 4 לא פותחת דברי עולמה الخاص.
בניגוד לדמויות המשניות, עם החברים הקרובים שלנו, חברי העבר של הגיבור לא בשם הכל בסדר. הם מעוצבים עד פרט, עם אופי, התבגרו רק, זה מועיל להם. בקיצור, להסתכל על חברי העבר של מסעותינו – זהות עונג, יכול לגרום לדמעה גותית.
הכל רע עם הקווסטים, אם כי הם הרבה שלבים, אבל עד לנידוי הם טכניים. הכל כמו בסיפור על התרנגול שעל תבואותיו. עליך לעבור במערה, וזו משגורה על ידי שומר, שלמרות הכל, לא יכול לחכות, יש רק אופציה אחת לעבור הלאה - לשכור את השומרים مع סוכר חום. סוכר זה יש להוציא מהמענק, אבל הוא ידרוש למצוא את התלמיד האבוד, וכשהוא כבר? כמעט כי האמר, לא משאיר אותך אחר אלא אם ת...
כמו להיות מעניין, עם כל דבר, יש לו רק אחת. חבל.
עוד אחד מן שיפוט לא מספק – המורים, שהוחלפו על ידי... לא יודע איך לכנותם, בקיצור –
אם זה עץ, למה זה לא מתפוצץ?
ראיתם? אז זה כל הקידמס - אנו מקבלים נקודות, שמים مثبت了 עליהם. שום הנאה.
כן, אני מסכים, הקידמה, בכל אחד מחלקי גוטיקה, לא הייתה עץ.branch של יכולות. כוח או זריזות, שימוש בחרב/קשת/קשת/קסם, כמה כישורי חוץ, כמו גניבה או אקרובטיקה, עבודת הכנסת או ציד. אבל אפילו בהשוואה עם המשאבה הקודמת, הנוכחית - בתולית! איבדנו דמויות צבעוניות והסבר הגיוני כיצד הגיבור נהיה חזק יותר, מהיר יותר, מתאמן להשתמש בחרב או קשת, במקום זה לא קיבלנו כלום מגיל. הכישורים המיוחדים, אפילו הגניבה, הוסרו על כך שאין חשיבות. עם זאת, אינני יכול לדמיין שהדבר המוצלח הזה יקום על גנב ממושן, הוא מדי הגיוני, ושם דבקות, הוֹפֵך גיהוקים!
תגובה של העולם על פעולותינו קיימת, מה שלא יכול לרגש, הוא לא כל כך קרטון כמו שיכול היה להיות. למשל – למוריד שום, שלדילדים עומדים במובחנות של הפונדק קרוב הוא לא המפגש עם השטן, שיביא אותנו למקרה לא רצוי עם האדם. אם החייתים, הבעיה, הבעיה הזו מתחילים לעבוד לצנועים וקטנים.