מים הורסים אנשים. ביקורת רטרו על Aquanox 2 בחליפת סערה.
עבור מי שעדיין לא יודע מה זה Aquanox, או ידע אבל שכח, או לא ידע ושכח, הסקירה צריכה להתחיל בהסבר קצר. אבל זכרו, בדיוק האנשים האלה הרגו את הפתיחה הלירית היפה! אז, Aquanox – זה תמהיל שמורכב במידה של תשעים אחוזים מהאקשן, וחמישה אחוזים נוספים מסימולטור של סירות קרב. הסכימו, זה תמהיל נדיר וכבר בגלל זה מעניין. ובאמת, אני רוצה להרגיע את אלה שלקחו את האחוזים וחסרים חמישה מהם, שזוממים להאשים אותי בבורות. החמישה אחוזים האלה הלכו לתוספות נעימות, כמו מרכיבי קווסט ושדרוגים, עליהם ייכתב למטה.
נופי היופי של אקווה
האירועים של Aquanox מתרחשים בעולם שבו שולטת הטבע המימית, ורק היא. הסיפור של עולם המים האפלים, במידה רבה, שטחי – מלחמה עולמית נוספת עם שימוש בנשק גרעיני הפכה את קיום האנשים על היבשה לא נוח. תחמושת הוזרקה, נוסף לכך, המשאבים הטבעיים, שהפתיעו את כולם במידה רבה, הגיעו לסופם. כשלא היה מה לאכול על היבשה, מבטי האנשים פנו לעמקי המים, שם, במידה כזו או אחרת, נותרו שאריות של חיים כלשהם. בתחילה, אנשים בנו מפעלי תת-קרקעיים ומרכזי מחקר, ולאחר מכן ערים תת-ימיות, אשר קיבלו בזרועות פתוחות את כל מי שיכול היה להרשות לעצמו את זה. הנקודה השומנת לחיים על היבשה הפכה להיות התכה של קרחונים - הקיפאון התברר כמקרה שהפך לכל מה שהוא לא קפוא. גיגטונים של אשדאו המוקף, נמסו והטביעו את היבשות מתחת לראשי מים קרים.
ובכל זאת, גם לאחר שהיגרו מתחת למים, האנשים לא השתנו בנוגע לשום דבר. עמקי האוקיאנוס עדיין מחולקים למדינות, המתנגדות זו לזו תמיד. יתרה מכך, היו אלו שחיפשו כסף קל והפכו לפיראטים, ואפילו היו כאלה, שהתרחקו מהאן האנושי שבהם, התאגדו לשבטים של קניבלים וסדיסטים. את העולם החדש והאכזרי הזה, שאינו סובל את החולשה ואינו נכנע לויתורים, האנשים כינו אקווה.
הגיבור הראשי של שני החלקים הקודמים של הסאגה, הועבר למנוחה, את מקומו תפס הימאי הצעיר וויליאם דרייק. בשונה מהגיבור הקודם, שהוסק בעשרות קרבות, הגיבור הנוכחי הוא ירוק ודבילי. בהתחלה הוא מזכיר ציפור שנפלה מהקן - צהוב, מפוחד, תמים. עם זאת, קצת מאוחר יותר, לאחר שיעבור סדרת מבחנים חמורים, דרייק שלנו, כאמור, יבשיל ואפילו יקבל כינוי שכיר חרב, גאה בו מאוד.
אך עד כה, דרייק הוא רק נער, שנשאר יתום לחלוטין והבעלים של כלי רכב אחד – שאריות עלובות מהאימפריה המחוברת שלו. מבלי מה לעשות, הנער יצא לטפוס את המים והאוקיאנוסים בחיפוש הרפתקאות. ממש מהשניות הראשונות של המשחק, הגורל הפגיש את מסכן דרייק עם כנופיית שכירי חרב, המאוחדת במטרה אחת גדולה - להשיג את האוצר האגדי, את ה"דמעות של מלאך". מוזר, שלמרות שאוצר זה אגדי, אף אחד לא באמת יודע מה הוא. כלומר, האוצר יכול להיות בקלות יהלום בגודל של אגרוף, וגם כישוף מופלא נגד טחורים אנאליים. כך או כך, על "הדמעות" ברור דבר אחד - הן יביאו לבעלים שלהם מיליוני, מיליארדי קרדיטים! בזה דרייק וחבריו יתעסקו במשך כל המשחק – בחיפוש אחר האוצר. ובדרך, על השכיר החדש להיתקל בהרבה דברים – אהבה ובגידה, מרירות ההפסדים ושמחת הגוף.
החברה, שעמה יצטרך דרייק לעבור מים, מים ועוד מים היא מגוונת ומעניינת. כל אחד משבעת המלוים הוא ייחודי, כל אחד מהם הוא אישיות. סטוני, למשל, הוא דברן, גאה ולחלוטין לא ניתן לעיקול, קפטן אמיטאב רועש כמו אישה זועמת וחסיר אמון כמו קונקטור חשמל, אנג'לינה נראית כמו מלאך ודביקה, כמעט מתוקה מאוד, וכן הלאה. נוסף לכך, לכל אחד מחברינו יקרו במהלך המסע כמה מטמורפוזות, וכמה מהם לא יפסיקו להפתיע אתכם.
אף על פי שזה יהיה קשה מאוד, אני לא ממליץ לכם להיקשר רגשית למלוים שלכם, שכן הם לא חסינים. כן, הדרך לאוצר ארוכה, מפותלת ועם מהמורות, ורחוק מכול אדם מקבוצת קפטן אמיטאב יזכה לעבור אותה בסיום. התכוננו לכך שמלווים, אליהם תתרגלו ואוהבים, ימותו. ימותו באופן דרמטי, לטובת הסיפור, בשל רצון המוציא להורג האכזרי.
חלון דיאלוג, כפי שהוא. משמאל דרייק - הגיבור הראשי של Aquanox 2. מימין מיי לין - האומנת הראשית של המשחק.
ביחס לסיפור עצמו - החלק העלילתי של המשחק מציע את עצמו באופן מעניין מאוד. אנו מקבלים לוקיישן, בצורת תמונה, כמו במשחקי קווסט. היא מחולקת לנקודות מפתח חשובות, על ידי הליכה באלה, ניפגש עם חברינו או עם דמויות בלתי מוכרות, מוכנות לשיח. השיח מתרחש באמצעות חלון דיאלוג, שבו אנו רואים תמיד את פורטרט הגיבור שלנו, וגם את דמות השיח. לצערי הרב, השחקן לא יכול להתערב בשיח - אין אפשרות בחירה של משפטים. לכן נשאר להתרווח בכיסא כדי להינות מהשיחה.
ממש ישירות נראה ה-Harvester בכבודו ובעצמו.
בין השאר, חברת הלוקליזציה "דיסק חדש" ממש התחשבה והעבירה את המשחק במלואו. כמה דמויות מדובבות פשוט מצוין, אם כי לא הייתה לי אפשרות להשוות את קולותיהם עם המקור.
מדיאלוגים אנו לומדים לא רק את הבסיס של העלילה, אלא גם את היסטוריית חייהם של כל אחד מחברינו בהרפתקה, את היסטוריית העולם, וגם אנו מקבלים משימות.
קיבלנו פקודות, מיד אנו חוגגים בדוקות, שם עלינו להתכונן לקרבות הקרובים. קודם כל נבחר את הסירה המתאימה ביותר לביצוע המשימה, ונצייד אותה בנשק ובאמצעי הגנה הנדרשים. בסך הכל, אצלנו יהיו ארבע צוללות - "הזנב של הים", גוף עבה ומצולק, פיתוח מהיר, וגם ספינה ממשקית מיוחדת.
דוקי ה-Harvester
כמות הנשק, המוצעת בחנויות המקומיות, אינה גדולה, במיוחד בהתחשב בכך, שחלק מהמשקים החדשים, הנרכשים במהלך המשחק, הם פשוט וריאציות מהירות או קלות שטוח שיש לנו ביד. יש גם רובה אלקטרומגנטי מיוחד, ששרף אלקטרוניקה של הספינות, אך לא הפך אותם לערימות מתכת. ייעודו נובע מהמנגנון שלו. כל מה שחשוב, זה שהטכנאי שלך יחקור את שדה הקרב, ויאסוף בעדינות את הקטיעות של הספינות שהוקפצו על ידך, מתוך הערמה הכללית של מכונות ברזל ימצא את מה שניתן לתקן – נשק ותחמושת. ואם אתה רוצה תמיד שיהיה לך זוג מאות קודים רדומים על כרטיס הבנק, שניתן להוציא על שדרוג ספינותיך "הקטנות", בבקשה, אל תרסס את הספינות של האויב, אלא השתמש ברובה האלקטרומגנטי.
הבחירה של הספינה שעליה תבצע את המשימה, כמו גם הציוד שלה, היא קריטית. לפעמים חשובה מהירות - נסה לעצור את בולדוזר החלודה עם עשרה טילים, המגיעים מכיוונים שונים אל ה-Harvester. במיסי אחרות, גובה יוצא דופן - אף ספינה לא תצליח להתברר להיכן שבקלות 'הזנב של הים' יעבור. הארגון של הנשק גם חשוב - איפה זה יהיה נכון יותר להביא איתך את הנשק הקפיצי, באחרת הזמן לא תזדקק למתקן, כשרוב הבעיה היא בפגיעה ביעדים ימיים.
בחירת הספינה
אחרי שהוכננו למשימה שלנו כראוי, אנו מסתערים על המלכודות. ממש בתוך כמה רגעים אנחנו עוברים את מחסום היציאה ו... המשחק מיד הופך לאקשן מגוף ראשון עם כמה מרכיבים... הע-ע-ה
הצוללת זזה לאט לעבר הנקודה המשויכת. הרצועות, בטיפה רעידות, הקול של הקפטן מודיע על המשימה. לפניך מתפשטת תערובת אפור-ירוקית של פלאנקטון ועפר, מתחתיך שוחה נוף קודר של קרקעית גבעות, מדי פעם מעובד בשאריות של הציוויליזציה הארצית - חורבות ערים...
...וטבע קפריזי.
הלוקיישנים העסקיים המוגנים מרחבים כל כך, שאי אפשר לכנות אותם כמסדרון. לאחר שסיימנו את המשימה, כלל לא צריך לחזור במהירות לבסיס, לנו יש אפשרות לחקור בשקט את העמוקים הרצויים של השלב. למרות המראה המוחשי והצבעים האפלים, העולם של אקווה יפה. בין הערים התת-ימיות, מרכזי המחקר ומתקני התעשייה, בתוך המים העכורים משוטטים אוניות רכבת רבות. סביבן עושות משימות קטן וקומפקטי. מדי פעם אפשר להיתקל בפיראטים, גונבים מהשיירה. אבל כל זה יבוא לאחר מכן, כאשר תסיימו את המשימה הראשונית, שלרוב לא סובלת דחייה.
יש להכיר בכך, שהעשרים כלי משחק, שיציעו לנו את השלב השני של המים האפלים, הם מעוצבים ועוד מספיק מורכבים. לדוגמה, במהלך משימה אחת עלינו תחילה לשמור על ספינת רכבת מסיכה וחסרת הגנה, תוך ליווי מ-A לנקודה ג', לאחר מכן לנקות את כל הטכנולוגיות האויבות מהנקודה ג', כדי שהספינה תוכל לעבור בהצלחה עם בסיס, לאחר מכן, עם החברים שלנו, להדוף התקפת פלוגת האויב, אשר אינה מרוצה מההתנהגות שלנו, ואחר כך, כמעט בסוף, למשוך לב קרב של אנשים אכזריים שנפגשו בדרך. זה נשמע, כמובן, מצוין, אך בדיוק כאן, ברמת המורכבות של המשימות, מחכה לנו אחד "אבל", בגובה של" וואו!!!". כל זאת, במהלך ביצוע המשימות אין אפשרות לשמור על ההתקדמות. אין לך 'שמור-משחק' במקומות הנוחים לך, אין שום נקודה לבדוק, שצויינה על ידי המפתחים, היכן שזה נוח להם - הכל קשה מאוד! כל משימה לעזאזל עליך לעבור בבת אחת, ואם מתים, אפילו בסוף, מתחילים מההתחלה.
תארו עכשיו מצב כזה. אתם מלווים את השיירה של ספינות שמנמנות דרך אחד מהעמקות המסוכנות. הקפטן שולח אתכם לבדוק אחד מהנקודות המוזרות, כאילו, יש שם משהו לא בסדר. אתם סליחה לכיווץ אותה לנקודה - שם ריק, אז זה ממש התרמוש. אתם חוזרים לשיירה. אך הקפטן, לא מתעורר - יאללה, עופו, בדקו, בצד השני של המפה יש מישהו אוכל. אני עפים לשם, ובסוף רואים רק את חורבות הספינה. חוזרים שוב לשיירה. לאט מחווירים עם הספינות המתקדמות עוד חמש דקות, ובסוף נתפסים במערכת התקפה פיראטית. אנו נלחמים כמו כלבי ים, אך, למרבה הצער, אנו מתים. ובכן, יצטרכו לעבור את כל המשימה הזו מחדש. שוב עליכם לעוף לנקודה המוזרה, שוב לצאת לחזית, ורק לאחר חמש עשרה דקות תינתן לכם שוב ההזדמנות לנסות להדוף את התקפת הפראים. ועכשיו דמיינו שאתם משחקים ברמת קושי בינונית או גבוה, כלומר תעברו את השלב הזה, שבאופן כללי הוא לא כל כך קשה, במקרה הטוב במידה חמישית...
הקפטן על הרדיו: עוזר, לבדוק את הנקודה המוזרה! קורה ששם משהו.
אתה על המחשב: שיהיה ברור שזה ילד צעיר...!
עם זאת, כדי לא לפחוד את השחקנים הפשוטים, אני ממהר לציין שהאפשרויות של המשחק רחבות ביותר ומאפשרות להפוך קרבות קשים להליכה קלה, עם יריות פשוטות. אבל האם זה כדאי להרוס את המרכיב החזק ביותר של המשחק - האקשן?
כשהעברתם את הקרבות הראשונים, שעלו על השלטון מפגש עם כמות זעירה וחסרת יכולת של חובבות לא מיוכזות, תגלו את הקסם האמיתי של Aquanox – הקרבות התת ימים.
מעט צילומי מסך של הקרבות.
**
הקרב בוער במלואו.
כדקה לפני פיצוץ.
סיכויי ההישרדות הם אפסיים.
**
בום גדול.
אחת מהמרכיבים האחרים של כישוף זה היא התנהגות האויבים, שמקבלת שבחים ראויים. הם, ייחודיים, מנסים "להתפשט", מגיבים במהירות להתקפה. כמו כן, הספינות של האויב, בהתאם למעמד ולחימוש, יש להם יתרונות כמו גם חסרונות. כדוגמה בנאלית אחת - ספינות ממוגנות הן בלתי משתנות, בעוד שהמנכ"לים אינם מוגנים. וה"התנהגות" של הספינות גם תלויה בסוגן. ולכן כדי להשמיד כל סוג של צוללות נדרש לפתח טקטיקה מסוימת. לצד הבאים, גם חברינו פועלים באופן הולם, מה שחשוב מאוד, כי בקרב לא יזרקו אותנו לבד. חברים אינם עמוסים כמו שזה קורה לעיתים קרובות, אלא מהווים יחידות קרביות יעילות, המספקות לעיתים עזרה ממשית.
הכל עובד בשיתוף ובדרך אפקטיבית. מהמון צדדים התנפלים הרבה מאוד אויבים, מהחורבות של העיר המשורשפת מכניסים אותנו עם צלפים, מתהומות ממלאים ברקטות. אנו מסמנים יעד – מפציץ שמן. התקפה חזיתית, במקרה הזה, היא הבטחה חשובה להגנה, ולכן אנו מתקרבים אליו מצד, פותחים באש. המגן של השמנמן חזק, הנשק הרגיל רק מגרד את הצדדים של "גודזילה". אנו מבצעים מהלך, מתקרבים מעט יותר, ושולחים לעבר ה"בלתי מנוצח" טורפדו. מהפיצוץ המפציץ נפצע, אך אינו נפל, הוא תפס אותנו שוב מטרות תוך כדי לתמורה. עזרה מגיעה מהחבר - ראש הנפץ השני משקיט את השמנמן. הוא מפסיק את כוחו, נופל לתוך התהום, ולאחר מכן מתפוצץ בצורה מרשימה, מתפזר לאלפי שברי מתכת. פתאום מתחילה לצלצל אזעקת התראה, מודיעה על כך שמתקרבת טורפדו אויב, ואנחנו עוזבים בחריצות, משאירים על המטרה מכשיר שיביא את ראש הנפץ לשגע. הטורפדו מתפוצץ כמה מטרים בכנף השמאלית, אבל אין זמן לשמוח על ההיגיון הנפלא, כי אחד מהאויבים כבר נעלם בגבינו. אנו מכניסים את עצמנו לקרקעית, מבצעים עיקול, וסוף סוף יש לנו גודזילה במרכז המטרה שלנו - ממלאים אותו עם טילים וקללות. "נראה לי שאני לא אצליח..." – הרדיו היה מקלט את הסימן האחרון מהאחרון, לפני שהוא נעלם בקפיצה. סביב עיניי, הקרב נמשך, עוד הרבה עבודה יש לעשות...
פרק השני של המים האפלים הוא נכון לעכשיו המשחק האחרון בסדרה. ואם כדי להבין שבחלק התודעתי הבא - "דמעות המלאך", שהיה אמור לצאת כבר בשנת 2005, לא נשמעה שום מילה במשך זמן רב, יש להסיק שיא פשוט - אין לנו ציפיות להרפתקאות תת ימיות חדשות בעולם אקווה בעתיד הנראה לעין. הכל עצוב, משום שהגדר המעולה והעולם המפותח, המקורי ואינו נמאס כמו פנטזיות של אורק-אלפים-גמדים, הולך לאיבוד.
אז מה נותר לנו? לכמה שהשחקנים - לחזור, למי שלא שיחק - להשלים את החסר. נוסף לכך, [Aquanox 2](/games?search=Aquanox 2), לעומת, למשל, את החלקים הראשונים של הסדרה, לא הספיק להתיישן במידה כדי להרתיע את הדורות החדשים של השחקנים, כי הגרפיקה שלו עדיין מעניקה רגשות חיוביים. לכך הוסיפו את הראשה הספציפית העתיקה, קו הסיפור המרתק והמוזר, דמויות בלתי נשכחות ומרתקות, משחק מרגש ומיוחד מאוד. אז מה אתם מחכים? שימו על עצמכם את קסדות העצבנות, נהגו את בתי הקולקציה, וצאו לדרך, חברים, לצאת לדרך!