עם פנים פשוטות לבעיות מורכבות - ביקורת (PC)
סביר להניח ש«מוליניה» יהפוך בעתיד הקרוב לשם נרדף. זה ייפרש כמצב ייחודי לחלוטין, שבו אפשר ליצור כל שטות בלי סיכון לאבד את המוניטין. מה שתעשה– כולם עדיין אוהבים ומסוגלים לסלוח. ההשקה [Fable III](/games?search=Fable III) הייתה סימן נוסף לכך שהרגע הזה יגיע בעתיד הקרוב: כאילו דודה פטיה שוב הבטיח הרים וגבעות, במחצית מההבטחות, כרגיל, כשל, עשה משהו לא ברור והביא את זה עם סרט בצד – אך בכל זאת זה יצא מצוין. יישר כוח, מוליניה, בן למולינה!
כפי שכבר רבים יודעים, המשחק שיצא לא מתהדר בחידושים בעלילה: המלך – רודן, הגיבור – טמבל, שמכה עם קרניו הווית באדלתות הארמון במשך שעות רבות של משחק, במטרה להפיל ולנקום, לתפוס את הכתר ואז להסתכל עליו כאילו הוא שער חדש. כי הוא הספיק, כמו גם מוליניה, להבטיח לכל אחד ושני שמיים עם יהלומים, ולבסוף גילה שאם הוא לא יעשה את כל זה בזמן יומני העבודה, המעריצים שלו יקרעו אותו לחתיכות. אם מסתכלים מנקודת מבט זו, [Fable III](/games?search=Fable III) היא מאוד אוטוביוגרפית.
לכם ריבועים או לנסוע?
כשהחלק הראשון Fable נעלב בזהירות, ביטחונית ומדויקת, כדי להתחבר ליופי של הקטגוריה המסכנה של אנשים שנמנעו מקונסולות משחק וסיפקו את עצמם במחשב, הוסיפו בעלילה הרבה מתיקות. הזמנים האלה חלפו. בחלק השלישי החליטו שאסור לתת למחשבנים חיזוקים נוספים. כנראה חשבו, מספיק עם העיקר, שפורטו את המשחק למחשב, שזה כבר מתנה נהדרת. כאילו, שמחנו – ודי. בסופו של דבר, האם אתם באמת צריכים את Fable למחשב?
וכך קיבלנו את Fable על מחשב… אך הקונסולות עדיין נשארו כאן. הפשטות הבסיסית, שהייתה קיימת כבר בחלק הראשון, הגיעה כאן לאבסורד, וכיצד נלחמים, זה מורגש במיוחד. ברמות ההתחלתיות, בקרב קשה, אנו משמידים את האויב עד מוות עד שידינו מתחילות להתיבש, ואז העכבר מתחיל להימס בידינו, אבל אם עד כה במידה שהגיבור