«אוגוסט»
«יש... דברים, שעליהם להשתחרר מניסויים הנקראים "חירות היצירה"» אלכסנדר בושקוב
הושק הרבה יותר מדי רעש סביב הסרט, שגרם לי לחשוש כבר מהפרטים בדו"ח. אני מאוד מכבד את הרומן של ולדימיר בוגומולוב «באוגוסט ארבעים וארבע...», קראתי אותו כמה פעמים ואני מתייחס בכבוד המיוחד לנסיונות להפיק סרט על יצירה מופתית זו.
הדעה הצנועה שלי: יצירות ברמה כזו צריכות להיות מוסרטות, עם העברת כל הפרטים החשובים, אם לא כולם, לפחות של העיקריים. האם הצליחו היוצרים של הסרט «אוגוסט», ומה הסרט שלהם בכלל מייצג?
בואו ננסה разобраться יחד!
חלק ראשון: הספר.
סביר להניח שאין עוד יצירה המפרטת כה הרבה על העבודה המורכבת של חיילי סמ"ש. יחידה של שלושה אנשים (כשאחד מהם הוא מתמחה) צריכה למצוא ולהשמיד קבוצת חבלה. על אודותיהם אין ידוע דבר, מלבד על שמות הקוד ואזור השידור של רדיו שלהם. איך, לפי איזה סימנים ועקבות למצוא את המקום המדויק של השידור, הנמצא לא רק ביער מבודד אלא גם מוקף במוקשים, מלא באויבים בלתי מנוצחים? זה כמו לחפש מחט בערמת קש!
ובכל זאת, לקבוצתו של הקפטן אליוחין מצליחים למצוא את מקום השידור, ואוספים מידע מגרגרי מידע (אפילו מלפפון נגוס חשוב!), לזהות את האזור המשוער של הופעה נוספת של הקבוצה האויבת. עם זאת, בזבזנו הרבה זמן וכוחות על קו מנחה שקרי!
בגלל זה, החיפוש התעכב, וסימן סכנה למתקפה המתוכננת של החזית, ומצב זה נלקח תחת שליטה של המטה הכללי. בסופו של דבר, כדי להפסיק את פעולות החבלים הבלתי נראים, התקבלה החלטה על מבצע צבאי: להקיף את האזור המשוער בנוכחות הרבה של כוחות צבאיים; באמצעות חיפוש להצביע ולחסל את הקבוצה האויבת. אבל זה אומר שהחבלים, ככל הנראה, יושמדו, כל הקשרים המובילים אל הסוכנות שלהם ינתקו; לקבוצתו של הקפטן אליוחין נותרה ההזדמנות היחידה למנוע סיום כזה.
כמידע נוסף, באמצעות ציטוטים של טלגרמות ורשימות ברדיו, הקוראים מקבלים תמונה כוללת על המצב בעבודת סמ"ש, על הניואנסים של החיפוש ואימות הנתונים, על הקשיים בלעדיים כוחות צבאיים להפעיל מבצע לחיסול החבלים. בדוגמה של הקפטן אניקושין מתוארת דעת החיילים על עבודת סמ"ש - שנמצאים בטעות משוכנעים כי במודיעין יש עומדים רק אנשים פחדנים וחסרי שכל,