«חג החיים». סקירה של Botanicula

content auto translated from {from}

נחמד שיש בחיים שלנו, הגיימרים, דברים קבועים. כל סתו יוצאים [Need for Speed](/games?search=Need for Speed) ו[Call of Duty](/games?search=Call of Duty), בליזארד עושה [Diablo 3](/games?search=Diablo 3), וכל משחק של Amanita Design הופך לעילה מכרעת בויכוחים האם משחק יכול להיחשב לאמנות ולשמור על כבודו בעשייה הזו.

[cut]

הלהיט העיקרי ובכלל הייחודי של הסטודיו הצ'כי – Machinarium. לפניו הייתה סדרת Samorost וכמה יצירות flash חינוכיות, אבל הן היו ידועות במעגלים די מצומצמים. והסיפור על העולם המכני, שיצא בשנת 2009, הגיע לכל הפלטפורמות האפשריות והפך לקולתי לא רק בקרב חובבי משחקי אינדי, אלא גם בקרב אוהבי חידות בכלל.

החששות הגדולים ביותר היו קשורים לכך שבוטניקולה לא תבחן הרבה מMachinarium. שנראה שהמפתחים יתפסו נוסחאת שכבר הייתה מוצלחת, והמשחק יפסיד את קסם האינדי שלו, ויישאר רק עטופה יפה של רעיונות ישנים. אין ספק שיפהותו אינה מתווכחת – העולמות הציוריים של Amanita Design ניתן לזהות בקלות מתוך מאות אחרות, כמו הסגנון המוזיקלי – הרי יופי הוא לא רק חזותי. למרבה המזל, Botanicula – הנאה לא רק לחושים.

Machinarium היה חידת טהורה, ואפילו המיני-משחקים הארקיידיים שמרו אותו בתוך גבולות הז'אנר. בבוטניקולה החידה היא רק אחד מהאלמנטים של תערובת הז'אנר העוצמתית. הז'אנר השתנה, וגם המצב רוח. אפילו לא ככה: המצב רוח השתנה כל כך, שהמשחק לא הצליח להישאר בגבולות של חידת פשוטה. היצירות הקודמות של Amanita חיברו קלילות עלילתית כלשהי. יש יריבים, אבל הם נתפסים לא יותר מבריונים ברחוב, והעלילה העיקרית נתפסה כרקע וקשר בין הלוקציות. ובכן, הגיע הזמן לרע שהיא אמיתית.

הכל כמו שצריך: שחור, עתיק, שואף להשמיד את כל מה שחי, אפילו אם זה על פני עץ אחד. עבור אלפי יצורים, העץ הזה הוא כל העולם. בעיה כזו אי אפשר לפתור עם גיבור בודד, לכן אנו מנהלים "פרלמנט", לא אפחד לומר. מר קלאבני, גב' פטריה, מר אגוז, מר גבעול ומר נוצה. אין זמן לפתור בעיות אישיות ולבנות מערכות יחסים רומנטיות, כי רק להכיר את חברי הפרלמנט ניתן רק בסדרה של סרטים רשמיים (הסצנות הללו במשחק לא קיימות). הגיבורים מגיעים ל"כפר", מקבלים משימה עלילתית, ואז חוקרים את האזור ומבצעים משימות אחרות כדי להשלים אותה ולעבור לאזור העלילה הבא. בדרך כלל הדמויות פועלות יחד, אבל לפעמים יש לבחור, באילו כישורים להשתמש כדי להשיג את הפריט הנדרש. המשימה העלילתית המוגדרת בבירור פתרה בעיה חשובה: לחקור את הלוקציות (או, הלוקציות הללו!) אפשר ללא חשש להפעיל טריגר עלילתי. כמעט נעלמו החידות האדברצ'ריות סטריאוטיפיות כמו פאזלים ושח, ודירוג המיני-משחקים הארקיידיים גדל, ותסכים, משחקיות כזו קשה לקרוא לה פשוט חידה, קשה בכלל לתת לה הגדרה. ואפילו לא דיברתי על השלבים הסופיים. ולא אגיד, ככל הנראה.

אבל אל תיקחו את הפסקה הקודמת מדי ברצינות. בראש ובראשונה, זהו עולם מלא ביצוריים משוגעים, שכל אחד מהם עסוק בדבר מה מטורף ויכול לספר סיפור מטורף. מטורף, אבל לגמרי הגיוני בעולם שבו הם חיים. שיגעון – מושג יחסי. בMachinarium היצורים היו מכניים, כאן – איך לומר, מזכירים איורים מתוך ספר ביולוגיה. התקשורת עם תושבי העולם משחקת תפקיד חשוב במשחק. בעלי גרסת הSteam עבור אינטראקציות מסוימות מקבלים הישגים, יש בסך הכל 52 מהם במשחק, אבל זה לא העיקר: כל סצנה כזו פותחת כרטיס לאוסף, תלוי במספרם ניתן לפתוח סך מסוים של בונוסים בסוף המשחק. ולא, זה לא הסוף הירוק. ובכן...

בוטניקולה – עדיין משחק של Amanita Design, וכל הרדיפה הזו אינה מוגבלת בזמן, ולא בבחירות מוסריות. אף על פי שעולם המשחק בסכנה, בנסיכה הזו רע לא יכולה להנצח. וגם תושבי העץ מפחדים מהאיום המרחף הרבה פחות מהמונח. ואי אפשר למנוע לחיצה מדוקדקת על כל מה שיש, שמשמחת כל כך במשחקי Amanita. מה יש להקליק – אפילו פשוט לגלול את העכבר ברחבי הלוקציה מספק לאוויר טיסה לא נורמלית. הסיבה היא חידוש טכני: האובייקטים לא רק מגיבים לתנועת העכבר, אלא מתחשבים בכיוון ההשפעה הזו. ולא בצחוק, אפשר להיתקע למשך חצי שעה, פשוט מתנודד על הבריכה המקומית וצורח, או למשל, מייצר גלים בעשבים. מי ששיחק ב**Flower** יבין אותי.

כן, יש המון אזכורים ליצירות מופת אחרות בבוטניקולה. חלקם יגרמו לחיוך, חלקם יפחידו, וחלקם יגרמו לך להרהר. אני, לדוגמה, רק עכשיו הבנתי כמה זה דומה ל**"הנסיך הקטן"* סנט-אֶקְזְיּוּפֶּרי*. אותו רב-שיתוף של סיפורים קטנים, עולמות משוגעים והגיוניים ויצורים שחיים בהם אשר מאחורי הבלגות החיצוניות שלהם מסתתרים אמיתות פשוטות ועלילות שהם אחת לכולם. תחושות דומות ניתן למצוא בהרבה משחקי אינדי. מצטיידים ככה מזכרים בBraid, [World of Goo](/games?search=World of Goo), Limbo, Flower, Journey... אבל בשום מקום הנושא הזה לא נשמע כל כך חזק כמו ביצירות של Amanita Design. חוויה הכרחית לכל מי...

בכל זאת, למה לוותר: עבור כולם.