וולפנשטיין - שטות? ביקורת במיוחד עבור Gamer.ru
המשחק קיים רק כמה ימים וכבר זכה לכינוי שונה. חלק כינו אותו Call of Duty והמון אחרים מאשימים אותו בגניבת רעיונות מ-Prey ו-Hitman: Blood Money (למרות שלא ממש הבנתי איך). יש שאשמים אותו בשעמום ובחוסר חידושים. אני ממש שמח שלא כתבתי ביקורת בימים הראשונים לאחר השקה. על רקע המתקפות הרבות נגד המשחק, אני רוצה להראות בדיוק מה המשחק באמת מציע, ולא מה שנדמה בשכלם של תלמידי תיכון, מבקרי משחקים שאינם מבינים שום דבר ואחרים שלא מצליחים לקלוט את המשחק.
בואו נרכז את כל הטענות הפופולריות נגד המשחק. אז ככה, רבים ציפו יחסית לעשות רימייק (מה שזה לא אומר). שמעתי טענות שהמשחק מועתק מ-Call of Duty — כי מדובר בנאצים. הדבר השלישי — מערכת שדרוגי הנשק, שנראית קצת מוזרה. ובכן, טענה נוספת היא הריצה דרך 'בתים מועתקים' בחיפוש אחר אוצרות ודוקומנטים חסרי ערך. ולבסוף, החמישי — 'הגרפיקה לא משהו'; לא ציטוט, אבל את המשמעות של הטענה, כמו שאני מבין, היא ברורה.
מעניין שאין בשום אחת מהטענות האלו זכר למשחקיות או לאווירה. הם עוקפים את הנושא הזה, או אפילו מנסים לזרוק עליו טפיחות רעות על כך שהחיילים החכמים לא עוזרים לשחקן...
לא נתחיל בחצאים — השאלה של הביקורת היא פשוטה... כלומר, לא נשמעת, אלא נראית. זו השאלה:
לא Call of Duty
הסרטון הפותח מראה מייד ש-Wolfenstein לא ממש דומה ל-Call of Duty. כמה שאני זוכר, באף אחד מהסדרות של המשחק הזה, הדמות הראשית לא הייתה בעלת כוחות קסם ואמל'ים בעלי כוחות מניפולוס כביר. לקרוא למפתחים גנבים בגלל שהנאצים במשחק — זה שגוי. ב-Wolfenstein הם היו כבר ב-1981. במילים אחרות, באותה מידה אפשר לקטוע ידיים לספר ההיסטוריה — גם בו יש מלחמות נגד גרמנים.
ומה לא בסדר עם הגרפיקה?
באמת בסרטון נראה ספינת טירפיץ, בה האגנט בלסקוביץ מוצא את המדליון, שכביכול, נושא באחריות של כוחות לא נראים. הוא מציל לגורל ספינוקר המופרז, ולאחר מכן זרם האנרגיה מהצנוף התודד מאות שניות את הגרמנים. אך בי גיי לא ממש מתפלא — אחרי הכל, זה לא הפעם הראשונה שהוא נמצא במקום אולי מעניין להביא חשק למוד המרתק.
החייל הגרמני מתממשן ומנוחה
לאחר שחוזרים, מדליקי הנהרים לוקחים את המדליון בשביל חקר וטוענים לברר מה קורה באייזנשטדט. סוברת שם חנופה עם עסקים עוקפים; אז מי עוד יכול להתמודד עם משימות לא נוח? בטח שזה בוי בקישון בי גיי או ברי.
הכל מתחיל יחסית רגלי — בתחנת הרכבת הגרמנים סגרו עלינו, ואנחנו מנסים לחדור בעזרת כוח מהלך. המורדים עוזרים כמה שהם יכולים, ומשם מתפשטים איזה רכב מיוחד, ואנחנו במצב לא נעים… רכבת היסטורית של כמה טון תלויה באוויר, חיילים מתהפכים והשפכים שולחים לכיוונים כלולך חשמל.
אם אתה עדיין רואה דמיון ל-Call of Duty, אז אתה יכול לא לקרוא dalej — יש עוד יותר מזה, שכן כולם הנשק כאן גרמני. אבל זה היה ב- Call of Duty**!****
גן משחקים
אחרי ההַתָּקָה על התחנה, אנו מגיעים למרכז ההיסטורי של אייזנשטדט. המלחמה כבשה את האזור, ולכן רוב התושבים טסו למקום רחוק. נשארו רק סרסורים נשקים וכל סוגי המורדים. וגם המון גרמנים שסביב פקחים בעיר ומנסים לשמור על אובייקטים מיוחדים — ארטיפקטים של טוטילים ועוד אתרי כוח.
מקדונלד'ס!
בניגוד לרצף המשימות הרגיל של משחקי ירי, יש לנו איזשהי חירות רצויה. אפשר לערוך טיול באייזנשטדט, בזמן שמבצעים את הטיעסות זהב, נתונים ופורמטים. מפעם לפעם אפשר לעסוק במשימות נוספות על מנת להרוויח כסף לשדרוגי הנשק (וזהב, אגב, נותן כסף אוטומטית). הסודות המפוזרים אכן משליחים את ריח הקונסולות, אבל אם נחשוב על זה מעט יותר רחב, ברור — זה יוצא מהכובד שנלקח למשחקים הקודמים. אוצרות מסתתרים (או זהב של נאצים) עוד צריך היה לחפש אפילו במשחק הראשון. ועל כך שמקיים חומרים זו בהחלט חוזר — בתיקיות ובארנקים שהופכים ברחבי המשחק, אפשר למצוא המון טקסטים, הם מייחסים למבנה הסיפור, ואילו קונספט לא נראה כמו תוכניות, שזו לא יכולה להחמיץ את האווירה.
המצב החופשי (Free Roam) הוא דבר פופולרי למדי. כל ה-Prototype בנוי על זה, GTA תמיד השתמש בסוג דגם כזה, וגם היו NFS ואפילו ב-Call of Juarez: Bounded in Blood, בין המשימות הסיפוריות אפשר לירות רעים ולגנוב קווים.
דמיינו קו צר ביער עמוק. אתם הולכים עליו, תוך שתכף צועדים שלוליות, בצדדים של העוינות, אולם לא מתהפכים לשום מקום. יש מנצח פוטנציאלי שלנו שצריך מעבר לפה. אתם הולכים אל המסלול, נכון שאתם לא באים בשום מקום. העבר שעושות מדינה החופשית — זה כמו קשקושים המוצעים. כאן אפשר לעצור, להתרוצץ כמו שצריך, וללכת לאזורים שונים ביער, שבהם יש עצי* שונים. היעד שלנו בכל מקרה הולך להיות באותו מקום, אך מהלך לא יהיה כל כך משעמם. לכן המידה של חופש (בעיקר במשחק ירי) — זה אכן כבוד, שיכול להקל על המצביות הזהות הקלאסיות (זה факт, כמה סרקזם אפשר לשים על זה בביקורות אחרות).
"האם לשחקן ליהנות מכך שאין סיבה לבצע את ההקפצות של הבתים" — זו השאלה האישית של השחקן. אפשר לסיים את המשחק ביום, מבלי לשים דגש על השאר.
סופר-חייל
אז מה עשה בי גיי? הוא, כמו שקרה כמעט לפני עשרים שנה, הורג גרמנים. בהחלט לפי כמות, כי לוטננט ألדו ריין ממש רוצה אותו בצוות 'החארות' (זה מהסרט של טארנטינו "החארות ללא חרפה", קאפ).
החיילים הגרמנים לא מצטיינים באומניות מלחמה. הם טיפשים — אוהבים להסתתר, אבל זה כש-חצי מהם יוצא משטח הראש. הקרב איתם נראה בדרך כלל כך. אנחנו קופצים לרחוב, ורואים את הפטרול. בזמן שהכשלים מנסים למצוא את הדרך, אנחנו שניות ספורים מסתללים אותם ושני 'נופלים למטה', והאחרים מתפסים. הם מתקרבים והכאילו יורים ממוקדים לעברנו. אנחנו זורקים כמה רימונים, מתכווננים — זהו, הדרך פתוחה.
חיילים רגילים, כמו במשחקים הקודמים, לא מהווים איומים כמעט, והם באים בשבירת הצורות. ה'תגיה' והאנימציה של הנשק מצוינות, והפגיעות והמוות בהחלט מגיעות על כך פרס עצמאי. עשרות חיילים גרמנים מופיעים ונמוגים רק בשביל כך שהשחקן יורה, זורק רימונים ושומע את קריאות המוות. הקו החביב הזה הוא אכן שגרה חשמלית.
בהמשך, לסיפור מתווספים דברים שונים מעשיות השולחנות הגרמנים. למשל, אני פגשתי רגלי חייל. במקרה. הלכתי ברחוב צר באייזנשטדט, חיפשתי קצת מזהב, ואז החמוש פיבייש פתח פתח מהקיר. הוא פלט וקצף עם רוטפת עלי. תדאג בעין, עמדתי לפשעים. כבר חלק מהחרוט הייתי לתחילת הגעגוע עם שליחן ריאלמה, והוא לא מת.
ובאחת המשימות פגשתי בלתי נראית. מה שהבנתי מהמסמכים הסודיים, המדענים הגרמנים עורכים ניסויים על בני אדם — משתילים בגופם את הקריסטלים של טוטילים. תוצאה היא שהקורבנות מקבלים יכולות על-אדם. החברה הבלתי נראית, בעיקר, רצה ואותם מחזיקים מהחתיכים הפשוטים שלא מסבכים דבירות. מיד, הוא משמיע צלילים מפחידים, ככה יוצא שאני מרגיש שהוא מאחורי הגב כל הזמן. פחד עושה אותי מתוח בכל רגע...
הנה עולם רגיל. לא כל כך חשוך...
וזו זה הצפייה מתנדים. אז, יש הבדל?
תפקיד חשוב בכל הקרב האלה יש למדליון. במצב הראשון אפשר לעבור לעולם הצללים ולראות את אור השמש השחור. בעידן הזה כל דבר עולה אחרת. אנשים חיים נראים כמו גוויות חרבות, מתנפצים צועדים באוויר, והאור כאילו זורם בפסוקיים, מוכן להימלט ברגעים הבאים. עולם הצללים מפוצץ איכשהו בכישלון, חוסר תקווה וניצחון. לא בכדי טוטילים באמת נכחדו...
בעומק האפל הזה הקרב נגדם נתפס אחרת — במלחמת העולם השנייה הסטנדרט הזה בגוונים בירוק-שחור אינו נראות.
אם אתה עדיין מאמין שהמשחק מחקה Call of Duty, אז כל דבר זה, медицина כאן powerless. או לא? משהו העביר אותך לקרוא עד המקום הזה.
לתת את העוצמה!
עוד ענף של טענות — שדרוגי הנשק. למה, אני לעולם לא הבנתי. זכור שפע של רגשות ש'הייתי במשחק באוויר' בו שדרגתי את כל מה שהיה לי, וזה בה לכם להיות קל במקום. מצאתי קשת רעה, ומשם טיפסתי לאומן לחדור את השדרוג. זה לא ככה? אני מתחייב שזה בהחלט nonば無חם זכפר יסוד עבור החזרה העסקה.
למה למשחקים הקודמים השדרוגים היו אפשריים, אבל בי גיי — לא? מהדברים שהגאון הסקוטי אמר שזה עשה, הקדישו פה מערכת הרחבת חוויה על הנשק בהתלהבות של משחקי דנה ברחבי, שדרושים בהם ניהול חלקים מתוך שלרו.
מה שיש בארסנל שלנו.
MP-40 — קלאסיקה במיטבה. קודם כול נשק די חלש, אך לאחר שהתנשק, הוא במאבק הפך יהיה אויב נורא. אנו משדרגים, מכפילים את הקניות, מוסיפים בפתיחה (שחוזרת גם באוזנו), ומתאימים לסוג הכוח הפחות. חיילים רגילים מתים מכמה אקדחים בו.מה.Streamers]
Kar-98 — בגרסה הראשונה רועשת ואיטית. כאשר מציעים מעט, - מתקינים פתח תוכן stylish ו-optic נשח. כעת אפשר לשחק בסגנון של צלף מתבגר. נוסיף גם שחלוף — לא יהיו בעיות בידור. אקדח זה ממש טוב, כי הוא חוגע בצורה. מכוון, לוחם הוא מתפרע בהיקף. הרגליים משמאל, הידיים בצד ימין. הראש והגוף הופכים באמצע. כל דבר סדור היה!
MP-43 — רובה סער בגזרת 7.92x33. בוטח בקול רם, ובתיק מדוד אפשר להביא 200 תכנים (בין 400). מופיע במהירות עם מתלה ופתיחה פילוסופית. תאורטית — אמרה את הנשק של ה-MP-40 ושל ה-Kar-98. למעשה — אין את קול הכוח מפורסם.
Grenade Mdl. 24 — לא ממש! קל מאוד. אם רק מישהו לא התפשט.
Flammenwerfer או לפי לנו אקדח להבות — נצח דנו ב-RTCW, כאילו. הם של תורמים איתנו, היכן שנדירותם כתובות להקות אקדח כשכך לא ניתן לצמצם את תמותה רבה — שמן בקלות רבה
Panzerstreck — האקדח שלנו ייחודי. ב-RTCW הוא היה אמצעי העיקרי לנשק נגד מת. כאן אפשר לחומה לסוף-הרהר ככתוב במכשירים שיכולים לעבוד על עצמם.
Photon gun — המתקן הראשון עם האתגרים. יורה ואותם חלקים שהוקרצו קרן למדי. כאשר מתקברים חיים היא משאירה אתכם. את הנשק הזה מחזיקים בשטח האדום. משחק נערץ וחברתי.</h2>
Tesla weapon — עוד לא מתנות מ-RTCW. קורות פוגעות באורות, היכן שעמוד החשמלי אולי יוצא לכיוונך. בכלל לא מסוכן. כלים שתינתן — לא מן הנשק הקצה באור.
Lichtenfaust 44 — הלוחם הקטלני (סורוו!) ששורק את הגלילים עם אנרגיה סוררת. היא עושה פגיעות. שום דבר נוסף не скажу, тайна!
שעם הנשק, יש לה גם את הכוחות העליונים של האמל'ים.' ישנם בסך ארבעה!
Shadow — הדברים הבסיסיים. אנחנו רואים את המהות אחרת. האויבים מדוברים, יש דלתות מיוחדות וגם מדרגות. כמו כן, הדמות רצה יותר מהר.
Slowdown — כנראה לתרחק. אבל לא פחות מרגש מזה!
Shield — עוצר את הקלעים וכל פגיעות אחרות. ניתוחים, כנראה, נחשבים כסילה לבחירות רעות, כמו בה - לא מסקנת אתן לגבות. שדרוגי כוח אלו מתקדמים כדי שנשקatuurupling